פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 607 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים ברוכים הבאים ללוד. דוידי
הנרקומן היה רזה, אבל לא רזה מדי, עדיין בשליטה מסוימת על עצמו, ככה לפחות הוא חשב.
הוא עמד ליד החומה שהייתה מכוסה בכתובות גרפיטי בערבית, חור קטן בגודל שני לבנים נפער בקצה התחתון שלה.
הוא התכופף אל החור ואמר, "עשר לבן."
"שלוש מאות." אמר קול מבפנים.
"יקר."
"אז לא צריך." אמר הקול באדישות, "יאללה לך למקום אחר."
לנרקומן לא היה חשק ללכת למקום אחר.
"טוב שיהיה שלוש מאות." הוא הוציא שני שטרות מהארנק והניח אותם בחור, יד קטנה לקחה את הכסף, שניה אחר כך הופיעה שם שקית ניילון ובה עשר אבקה לבנה.
האבקה הזאת יכולה להטיס אותו לחלל, לקחת אותו הכי רחוק שאפשר, היא יכולה לעשות אותו מאושר והאושר הוא בדידות, האושר הוא דקירה קטנה וחדה שמפלחת את העור, כל כך מעט דברים יכולים לגרום לך להיות מאושר בעולם הזה, חשב הנרקומן בעצב. הוא לקח את השקית עם האבקה הלבנה ונשם לרווחה.
עוד מעט הוא יהיה מאושר.
באותו רגע בדיוק התנגש הטרנזיט בקצה השני של החומה, לבנים ורסיסים של טיח עפו באוויר.
השוטרים רצו דרך החור שנפער בחומה ופרצו לתוך הבית שעמד בקצה החצר.
"משטרה! משטרה!" צרחה ילדה קטנה. גבר שמן חסם את הדרך למסדרון, הם תפסו אותו והעיפו אותו לרצפה, הוא צרח, "תעזבו אותי, תעזבו אותי באמא שלכם".
יאיר אלביליה בעט בפרצוף של הגבר השמן בכל הכח, הגבר השמן צרח, דם שחור נזל לו מהאף, הוא צעק "שברתם לי את האף בני זונות!"
הם פותחים את הארונות במטבח, הנשים מסתכלות עליהם, שותקות. הוא פותח את הסוכר והקמח וטובל אצבע, זה סוכר, זה קמח.
הוא שופך את הכל על הרצפה.
"אתם תנקו הכל?" שאלה אישה זקנה.
"בטח בטח ננקה." יאיר מחייך בנעימות.
הוא נועץ סכין מטבח במזרון ומציץ פנימה, קפיצים חלודים, כלום.
הוא מעיף את הבגדים המקופלים מהארון.
שופך את המגרות על הרצפה שמתמלאת בגרביים שחורות, תחתונים ישנים, חגורות מרופטות.
הוא יורק על הרצפה.
איפה הם החביאו את זה לעזעזל?
חדר החקירות ריק.
יאיר אלביליה ישב על הכסא והסתכל על הקירות, הם היו לבנים.
תיק החקירה שלו היה מונח על השולחן הקטן מולו, השם שלו היה רשום עליו בטוש שחור.
רמי תכנן שהוא יציץ בתיק, וככה יאשימו אותו בשיבוש הליכי משפט.
יאיר אפילו לא מסתכל על התיק, הוא יודע שמצלמים אותו, צריך להיות ילד טוב.
רמי חזר לחדר, הוא החזיק ביד שתי כוסות חד פעמיות.
"קח, שתה." הוא אמר והתישב מולו.
יאיר שתה מהמים לאט, הוא לא מיהר לשום מקום.
"אז מה אתה אומר?"
"מה אתה רוצה שאני אגיד?"
"קובי אומר שהכנסת לו אגרופים בראש ובבטן."
"הוא גם אמר שהוא ניסה לדקור לי את הראש עם בקבוק שבור או שאת זה הוא שכח?"
"אני מבין שמוגש נגדו כתב אישום על תקיפת שוטר. אז לא הכנסת לו אגרופים בבטן ובראש?"
"בטוח שהכנסתי לו, הייתי צריך לעצור אותו, הוא התנגד למעצר, ניסה לדקור אותי, מה אתה רוצה שאני אעשה? שאני אתן לו נשיקה במצח? ידעתי שהוא יתלונן במח"ש, כל פעם שעוצרים את קובי מויאל, הוא רץ למח"ש: תקפו אותי, הרביצו לי, קראו לי בן זונה. ...אתה יודע מה הייתי צריך לעשות?" הוא שאל בזעם. "הייתי צריך להעלים עין ויאללה שיברח... למה שאני אסתבך סתם? למה שיעצרו את הקידום שלי? למה שלא ישלמו לי משכורת? שיברח קובי מויאל, אז מה אם הוא מבוקש? שכולם יילכו להזדיין."
"אבל לא עשית את זה..." אמר רמי בקול רך, " רדפת אחריו, למה?"
"וואללה לא יודע למה... ראיתי אותו ולא חשבתי על כלום, פשוט רצתי ולתפוס אותו."
"אתה שונא אותו?"
"שונא? אני בקושי מכיר אותו, אבל קובי מוכר סמים לילדים, בן אדם כזה לא צריך להסתובב ברחוב שניה, הוא צריך לעוף לכלא. רק שאנשים כמוך, במקום לעזור לשוטרים, רק עוזרים לו למכור סמים."
"וואו וואו אל תגזים... אני שוטר בדיוק כמוך. גם אני עשיתי מעקבים, מרדפים, מעצרים, חטפתי מכות, לא נולדתי במח"ש, אני עושה את העבודה שלי, זה הכל ...וקובי אמר שהרבצת לו אחרי שעצרת אותו, כשהוא כבר היה אזוק."
"הוא גם אמר שהוא לא יודע מאיפה הסמים בדירה שלו, נכון? שמישהו החביא לו במחסן חצי קילו קוק פרסי, בלי שהוא ידע? הוא עבריין, מה רצית שהוא יגיד?"
"המחסן לא רשום על שמו, ויש בחור שהודה שהסמים שלו."
"אז הם מצאו קוף שייקח את התיק, קובי מויאל הוא סוחר סמים כולם יודעים את זה."
"כולם יודעים את זה, זאת לא הוכחה בבית משפט."
"...אבל זאת האמת, אני קורע את התחת לילות, שבתות, חגים, עם זבל של משכורת וכל זה בשביל שיחקרו אותי על מה שעשיתי לסוחר סמים מסריח שלא נגעתי בו באצבע, ותאמין לי מגיע לו."
"מה זאת אומרת מגיע לו?"
"בן אדם שהורס את החיים של ילדים קטנים בכיתה גימל שלוקחים סמים, הוא גומר להם את החיים הבן זונה, מה אתה חושב שמגיע לו?"
"אתה חושב שמגיע שיפוצצו לו את הפרצוף כשהוא באזיקים?"
"את האמת מגיע לו, אבל זה נגד החוק, אז אני לא אעשה את זה."
"אתה צודק זה נגד החוק, מה עם בדיקת פוליגרף?"
"נו הסכמתי, תעשו." הוא צריך לשתף פעולה, כל עוד זה לא מסכן אותו.
"טוב אני מביא את קובי לפה, בא נשמע אותו ביחד."
קובי מויאל היה גבר נמוך, רחב ושרירי, בן שלושים בערך. הידים שלו היו מכוסות בכתובות קעקע, מילים בסינית, בחורה עירומה. היה לו זקנקן קצר ועיניים קטנות, שחורות, שרופות. הוא היה אזוק בידיים וברגליים.
"שלום קובי, שב." אמר רמי, "תספר לנו על המעצר שלך."
"ואז הם שמו עלי אזיקים ובעטו לי בראש ובבטן, ראית את הצילומים שלי בבית חולים." סיים קובי.
"אתה משקר, לא נגענו בך אחרי ששמנו עליך אזיקים."
"אני משקר?! תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שלא בעטתם בי אתה והחבר שלך."
"לא נגענו בך באצבע אחרי שאזקנו אותך."
"שקרן! חרא! אתה אין לך כבוד."
"שתוק." אמר רמי, "דבר יפה! או שאתה חוזר למעצר, זה ברור?"
"בסדר." אמר קובי ונשם עמוקות. "עצבן אותי."
"רוצה קפה?" שאל רמי.
"אפשר סיגריה? לא עישנתי כל היום."
"אחר כך בחוץ, עכשיו רק קפה."
"אז שחור, אחד סוכר."
"תתנהגו יפה כשאני לא פה, בסדר?"
"אין בעיה."
"ובלי שטויות, חמש דקות אני חוזר."
הם נשארו לבד בחדר.
"אז איך זה שחוקרים אותך, אה יאיר?" קובי חייך.
"התלוננת, חוקרים, המשטרה עושה את העבודה שלה, אין בעיה."
"אנשאללה תכנס לכלא, תראה מה זה בפנים."
"לא עשיתי כלום, אז אני לא אכנס לכלא."
"הרבצת לי כשאני באזיקים, אתה לא גבר, אין לך כבוד, אתה בועט בי כשאני באזיקים!"
"לא נגעתי בך, אתה סתם שקרן, נקבה, שטינקר מסריח."
"אין בעיה... אני שקרן... אני נקבה.." קובי אמר לאט, "אנחנו עוד נפגש בחוץ."
"מה זה?! אתה מאיים עלי קובי?! אתה חושב שאתה הולך לעשות לי משהו בחוץ? התבלבלת קצת..."
"מי איים עליך? אמרתי רק שנפגש פעם בחוץ, זהו, אני לא מאיים על אף אחד, כשאני אהיה בחוץ נפגש, ככה בלוד, אולי נשתה שחור ביחד, אה.."
"זה לא ייקרה קובי, כי עם הסמים שתפסנו אצלך, אתה הולך לשבת בכלא הרבה הרבה זמן."
"זבל בצורת שוטר, זה לא היה שלי הסמים האלה."
"זה העלבת עובד ציבור אבל על הזין שלי, שטינקר, אתה מנסה ללכלך עלי סתם, לא עשיתי לך כלום."
"שקרן...תשבע באלוהים שלא נגעת בי."
"הרבצתי לך כשהייתי צריך להרביץ לך, אני מקווה שתישאר בכלא הרבה בשנים אתה והסמים שלך."
"זה לא שלי ואתה הכנסת לי מכות כשהייתי עם אזיקים כי אתה והחבר שלך לא גברים ועל זה שניכם צריכים לשבת בכלא."
"טוב יאללה שמעתי אותך מספיק..."
"אתה עוד תשמע אותי במשפט שלך."
"נראה לך שיהיה משפט? אתה עבריין ושקרן, מי יאמין לך?"
"וואללה אני עבריין, אבל אני לא שקרן ושנינו יודעים בדיוק מה האמת."
"אתה צודק." יאיר אלביליה חייך, "שנינו יודעים מה האמת."
רמי חזר עם הקפה. "נו היה כיף?" הוא שאל וחייך.
"אז מה יהיה הסוף יאיר?" שאל רמי בקול רך.
"כלום, אני אלך הביתה, נלחץ ידיים, זהו..."
"ייש לך תשע תלונות על אלימות פיזית."
"ומי התלונן עלי? רק עבריינים, בדוקאים, אף אזרח לא התלונן עלי בחיים ולמה העבריינים מתלוננים עלי? כי הם יודעים שאני לא מחפף, אז הם מנסים לדפוק אותי.
חוץ מזה, תשע תלונות בסדר, כתב אישום, היה? אחד לא היה, כלום, נאדה. הבן אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו, לא? או שרק אצל העבריינים זה ככה."
"אומרים שאין עשן בלי אש."
"אז אומרים. זה המילה שלי ובן משה שני שוטרים וותיקים נגד המילה של קובי, פושע מניאק, בחיאת רמי תגיד למי אתה מאמין?"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים מרשים. כבוד ! (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה רבה, אני מקווה שזה יהיה יותר מרשים כשאסיים. דוידי (ל"ת)
-
-
