פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 798 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים תכלת פוליאנה :-)
ישבתי על הסלע הקריר והחלקלק כשאני מתענגת על זרמי הרוח הקרירה שדגדגו את פלג גופי העליון ועל זרמי המים שהתנחשלו מתחתי וליטפו את פלג גופי התחתון ששהה מתחת למים.
את כל הנועם הזה הפרה דקירה חדה במעמקי הקרקפת שלי "איי!" נפלטה קריאת כאב מפי.
אחותי שלפה את המסרק החד שלה, העשוי אבן אלמוג כחולה מהקרקפת בבהלה. "מה קרה?"
"את דקרת אותי בראש!" כעסתי וליטפתי בעדינות את המקום הכואב.
"אם תפסיקי לזוז זה לא יכאב." אמרה אחותי בטון נחרץ והחדירה לי את המסרק שוב אל בין השערות בהחלטיות ובנחישות כזאת שהתקשיתי להתווכח איתה.
"אבל לא זזתי!" ניסיתי שוב למחות.
"את מפריעה לי!" הכריזה אחותי ושבה להעביר את המסרק בין שערותי השחורות בלי להתייחס אלי כלל.
החזרתי את מבטי לשמיים הכחולים בהבעה טראגית למרות שידעתי שאחותי צודקת באיזשהו מקום ואלמלא הצדק הזה הייתי מתווכחת איתה שעות עד שהיא הייתה שולפת את המסרק הנוראי שלה מתוך הקרקפת שלי.
זאת לא אשמתה... נאנחתי בעצב. אלמוג רצתה שתהיה לה אחות כזאת שאוהבת להתגנדר. אחות שיהיה אפשר לשים לה מסביב לצוואר מחרוזות של אלמוגים ופנינים ושתאהב להסתרק כל בוקר ולשהות בתוך זרמי המים החמים הנובעים מהים כדי לקבל עור נקי ורך.
אבל אני לא כמו השאר! לא כמו שאר הבנות שאוהבות לטפח את עצמן, ולבהות בהשתקפות של עצמן שעות על גבי שעות במחשבה שהן הכי יפות בעולם ואין אף אחת שיכולה להשתוות ליופי אלוהי ונשגב כמו שיש להן. אני לא מוכנה להקריב עולם ומלואו עבור היופי! ועם המחשבות הסוערות האלה פגעתי במים בעוצמה כדי להמחיש את כעסי.
"את שוב זזה!" רטנה אלמוג אולם אני התעלמתי ממנה כמו שהתעלמה היא ממני לפני כמה דקות והמשכתי להפליג במחשבותי על רקע השמים הכהים.
אני אוהבת הרפתקאות וריגושים! ובכלל לא אכפת לי שהשער שלי מסתבך ומתלכלך בכל מיני דברים, שהבגדים שלי נקרעים ונפרמים וגם כשהם במיטבם הם לא הכי יפים שיש ואני בכלל לא זקוקה לתכשיטים נוצצים.
אבל היא באמת משתדלת. הוספתי לחשוב כשהרגשתי את אלמוג נאבקת בשערי המלא קשרים כשגניחות ייאוש נמלטות מדי פעם מפיה. אני צריכה להיות יפה לכבוד היום הגורלי והיא רוצה לעשות עם השער שלי תסרוקת מיוחדת, או לפחות, כך אמרה...
"השחר מתחיל לעלות!" הודיעה אלמוג בדאגה.
"אני רואה." השבתי בשלווה כשהתבוננתי ממקום ישיבתי על הסלע בלב הים על הזריחה המרהיבה. יכולתי לראות אותה שנים על גבי שנים ועדיין לא לשבוע ממנה. אבל לא היה לי המזל הזה, לאף אחד מאתנו לא היה המזל. לכן עכשיו הייתי נחושה בדעתי להתבונן עד הסוף בכדור האש הענקי הזה הטובל במימי הים ובצבעים המרהיבים של השמים וורוד, סגול, אדום, כתום שליוו את כדור האש בדרכו הבטוחה מעלה.
"על מה את מסתכלת?" חתכה אלמוג את מחשבותי.
"על הזריחה." עניתי.
"אנחנו צריכות לחזור." אמרה אלמוג את המובן מאליו מאחר שנואשה לחכות שאבין בעצמי.
"אני יודעת." עניתי באי רצון בולט ולא הסטתי את מבטי ולו מעט מהמסלול הישיר אל הזריחה המרהיבה.
"קדימה!" ניסתה אלמוג לזרז אותי ואחזה בידי בכוח.
"למה?" שאלתי אף על פי שכבר ידעתי היטב את התשובה מאינסוף דיאלוגים שלי ושל אחותי. אבל הייתה לי בכל זאת סיבה הגיונית לעשות זאת, למשוך זמן.
"את יודעת היטב למה!" השיבה אחותי שידעה היטב על כוונותיי הנסתרות וניסתה למשוך אותי מהסלע.
אולם אני הידקתי את זרועותיי סביבו וגם את שאר גופי באחיזה חזקה ואיתנה שלא אפשרה לאחותי שהייתה בכל מקרה צנומה ורזה ממני, למשוך אותי.
"אוף איתך!" נשפה אלמוג ברוגז וחבטה בידיה במים בחוסר אונים. "את יודעת שאסור לאנשי היבשה למצוא אותנו פה!"
"למה?!" שאלתי שוב ברוגז שנבע מכך שהיא שחתה מולי והסתירה לי את המראה.
"הם רעים והם יפגעו בנו!" צעקה אלמוג בפאניקה ורעדה באור שהחל להתהוות.
"את לא יודעת את זה!" אמרתי בעקשנות והשפלתי את מבטי אל הבבואה שלי שהשתקפה במים מתחתי. "את מעולם לא פגשת אותם!"
"ואת פגשת אותם?" שאלה אלמוג בעוקצנות והעבירה יד אחת בשערה להסיט קווצת שער בהירה שנפלה על עיניה.
"לא!" השבתי ברוגז כשעיניי מתקבעות שוב על נקודה לא ברורה בשמיים שמעלי וחבטתי עם זנבי במים. "אבל את לא יכולה לקבוע דבר כזה בלי שיהיה לו בסיס."
"הראות שלנו לא בנויות להישאר זמן רב מחוץ למים!" היא ניסתה טקטיקה שונה והגיונית יותר.
השפלתי את ראשי שוב. לא יכולתי להתחמק מהאמת שבדבריה כבר הרגשתי את הסחרחורת שמערפלת את ראשי.
"אז נזוז," השלימה אלמוג את מחשבותי משהבינה את שפת הגוף שלי. ומבלי לחכות לתשובה היא קפצה מהסלע שעליו ישבה בליווי חבטה שהתיזה עלי שפע של טיפות מים קרירות.
התנערתי מהם ומיהרתי להדביק את אלמוג בקפיצה מהירה ובהינף זנב ירוק.
בעבוע של מים נשמע ולקח לי רגע להבין שזהו צחוקה המתגלגל של אלמוג. אז זה היה בכוונה. חשבתי בכעס.
'לא תצליחי להשיג אותי!' שידרה אלי אלמוג את מחשבותיה.
את זה עוד נראה! חשבתי לעצמי בזעם וזינקתי בעקבותיה.
'קדימה תכלת!' צעקה אלמוג את שמי.
ואני נתתי למים הקרירים לעטוף אותי ושחיתי בעליזות בעקבותיה כשאני מודעת בסיפוק לסיכת השיער העדינה שמתנתקת ממקומה ומחזירה את השער שלי, שוב, למצבו המקורי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים מדהים! מוּמוּ
-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים תודה רבה מומו! פוליאנה :-)
קודם כל שמור לך מקום טוב אצלי בגלל שהשם שלך גרם לי לקרוא ספר מדהים:)
ודבר שני תודה על התגובה:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים זה היה יפהפייה no fear
-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים ממש תודה!!! פוליאנה :-)
ואני חשבתי לגנוז אותו בכלל כי רציתי לכתוב לו המשך ולא היה לי רעיון...
אבל אני אוהבת אותו גם ככה:) נראה לי שזה יכול להיות מגניב אם היינו יכולים לנשום במים:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
