יש לי משפחה מאוד מיוחדת! ולכבוד פורים סיפור עגלה משעשע:)
כשאנחנו יצאנו לסופר אבא תמיד חיפש את העגלות שלא מחוברות אחת לשניה בגלל החמש שקל (סוף מעשה במחשבה תחילה:)
הבעיה היא כשאנחנו הלכנו לקניות עם אבא שלנו לא איבדנו רק את העגלה...
הוא פשוט אומר לנו: חכו פה, אני רק הולך להביא פירות/ ירקות/ מעדינים/ בשר/ פיצה/ נייר טואלט/ או כל מוצר אחר.
ואז אנחנו מחכים, ומחכים, ושוב פעם מחכים ואבא נעלם! ואז, כמו שמרקו הלך לחפש את אמא שלו, אנחנו יצאנו לחפש את אבא שלנו.
בהתחלה מתקשרים לנייד אבל הוא בדרך כלל לא עונה לפלאפונים או שהוא פשוט לא לוקח מראש.
איזה פשוט אם למרקו היה פלאפון נייד אה? הוא היה מתקשר לאמא שלו: "הלו אמא, איפה את?" ונגמר העסק! להתראות ושלום! במקום לחפש אותה בכל פעם ולהגיע תוכנית או שלוש תוכניות אחריה. פשוט תוכנית מתסכלת פחד!
ואז מתחיל מסע החיפושים הגדול! אנחנו במעבר של הפחיות שימורים, הוא נמצא בכלי ניקוי, אנחנו מגיעים לכלי ניקוי, הוא כבר נמצא אצל הדגים, אנחנו מגיעים לדגים - חצי מעולפים בגלל החיפושים וחצי בגלל הסירחון והוא כבר נמצא עם הפירות.
ואז אנחנו כבר חצי מיואשים, מסתערים על המעבר של החטיפים וממלאים את הידיים בדובונים, צ'יטוסים, תפוצ'יפס, בייגלה, מכל טוב ארץ ישראל ואחר כך שלא יתפלא למה העגלה שלנו מפוצצת בחטיפים.
ואז, כשהוא סוף סוף מגיע ויש את רגע האיחוד המאושר.
שבניגוד למרקו ואמא שלו שבוכים בהתרגשות והכינורות נשמעים ברקע, אצלנו זה יותר כמו בסרט מדגסקר שהזברה והג'ירפה נפגשים וצורחים אחד על השני- "מרטי!!!!!!" "מלמן!!!!!"
ואחרי שאנחנו צועקים אחד על השני- אנחנו: "לאן הלכת כל כך הרבה זמן! חיכינו לך שעות!" ואבא: "לאן אתם הלכתם? חיפשתי אתכם!"
אנחנו מגיעים לשאלה הגורלית! טא טא טאדם! איפה העגלה?!?!?!?!?!?!
וזאת אגב תעלומה, שאיש לא פתר אותה עד עצם היום הזה...
אז שלא נדע עוד צער ושלא-נדע עוד אדלוידע רק- עד~דלא~ידע :-)
אז פוררררררררייייייייייייים שמייייייייייייייייח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לכולווווווווווווווווווללללללללללללללללללללללםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
