רק החיוך שלך נתן לי את הכוח להתעורר בכל בוקר.
מראן של שינייך המבריקות היו לי לאושר.
איך אפשרת לזה לקרות?
בלילה לא אתה זה שהופעת לי בחלום..
למה עזבת אותי פתאום?
בגללך הכאב כבר לא יחלוף...
אהבתי רק אותך, מגע ידך היה לי לעונג.
לילות ארוכים שאלתי את עצמי מדוע התחלתי להתגעגע לליטופים של ידיים אחרות?
אתה עוד ישנת, נכנעת והפרת את ההבטחות .
כי הבטחת שלא תיתן לו לחזור...
הבטחת ששום דבר לא יעבור את המחסום.
איך אוכל להסביר לך את חוסר מזלו של ליבי האומלל
שכבר לא יודע לאן עליו לברוח?
זה היית אתה שהבטחת שלעד תיתן לי כוח.
זה היית אתה שנשבעת שאף זיכרון אפל שוב לא ישוב.
הבטחת שלא ינטשו אותי שוב...
למה לא תפסת את ליבי שהיית לו כה חשוב?
עכשיו אתה יודע שכבר מאוחר,
כי בזכות כניעתך לא אהיה כאן גם מחר...
חשבת שזה יהיה חסר תועלת ? למה? הרי היה לך ברור שרק אותך אני אוהבת ...
איך אסביר לך את מה שאיני עצמי מבינה?
אני יודעת שלא תבקש יותר שאתמסר רק אליך,
גם כך כבר לא אוכל לשכוח...
ואתה, לא תרפא אותי שוב,
כי הפעם, גם אתה החלטת לשכוח...
לא נתת לי לחוש את הבדידות,
למרות שידעת שכאב
הנשימה החל אצלי לפרוח...
אתה שאפשרת לי לברוח,
וכעת,אינך יכול להחזיק בי בכוח.
זוכר את הסיפור שסיפרת לי פעם?
אמרת שציפור ששוחררה מהכלוב,יותר לא תשוב.
עכשיו זה ברור... תמיד ידעת שעליי היית אהוב,
אבל ויתרת כי לך זה לא היה חשוב.
עוד הבטחה, לעוד אומללה...
ספר לי, אהובי הרע, מצאת כבר את הקורבן הבא?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
