פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1021 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים קטע שכתבתי שנקרא: הנערה. פוליאנה :-)
והיא הולכת בשביל שסללו אותו הרבה לפניה והלכו בו דורות שלמים. וגם היא ממשיכה את השרשרת וצועדת בו בעקבותיהם. מדי פעם היא נעצרת ומרכינה את ראשה אל אלפי הפרחים שפורחים בשלל צבעים לצד השביל ונעצרת לשאוף לקרבה את ריחם המשכר.
והיא צועדת לבדה, למרות אלפי האנשים שמקיפים אותה מכל הכיוונים כי היא מעדיפה להיות לבד באותם רגעים נפלאים. וכשהיא מביטה אל התכלת של כיפת השמים שממעל ואל ענן לבן קטן שקורץ לה מהמרומים היא חושבת על הקשר הפנימי שנוצר לגמרי בתוכה ועל הידיעה העמוקה שהדרך הזו היא, היא הנכונה והמתאימה במיוחד עבורה כמו אלה שעברו בה לפניה.
והנה היא רואה פנים מחייכות, רוכנות קרוב לפניה שלה, ולחיצת יד עדינה, כאילו מקרית, מראה שהיא לא לבד. היא מרימה את פניה ורואה את הגבר שעליו חלמה תמיד, פוסע לצידה ומחייך לעברה. היא מושיטה לו יד והוא מושיט לה את ידו והם פוסעים יחד, מחזיקים ידיים אל עבר השקיעה.
והוא שואל אותה אם תיאות להפוך אותו לאדם המאושר ביותר עלי אדמות ולהינשא לו והיא משיבה לו "כן" קצר ונרגש ומסמיקה כל כולה. והם ממשיכים בדרך הנכונה כשפניה מכוסות בהינומה אוורירית, לבנה ושקופה והוא מסיר אותה בעדינות ומקדש אותה לאישה. וכל האחרים מסביב, שהולכים לצידם, צועקים "מזל טוב" והם הופכים לזוג.
ונולדים להם ילדים עליזים שצועדים בעקבותיהם. למרות שצועדים זאת לא הדרך הנכונה לתאר זאת, הם יותר מתרוצצים וצווחים ומתפעלים וצוחקים ומביטים בעולם מבעד לעיניים תמימות ואחוזות התפעלות כשההורים שלהם צוחקים מהחוכמות הילדותיות שלהם ומחייכים אל החברים הרבים שצועדים לצידם, בדרך הנכונה.
והנה היא והוא כבר סבתא וסבא שפוסעים בכבדות אך עם חיוכים מאוזן לאוזן לצד הילדים שלהם שהתחתנו עם האנשים המתאימים להם בדיוק והולכים לצידם במסלול הנכון והמתאים ביותר עבורם כשהילדים שלהם, והנכדים של הזוג האוהב והמאושר, מסבים גאווה ואושר אין קץ לכל סביבתם.
ונראה שאין, באמת אין, למה לצפות יותר וכשהעולם מאיר לה פנים ומחייך אליה והימים תמיד בהירים והשמים תמיד תכולים. דמעה נתלית בזווית עיניה אבל זו דמעה של אושר צרוף. בעלה מניח את ידו על כתפה לתמיכה והיא מזדקפת בגאון, היא אינה זקוקה לתמיכה ולאהדה, היא מאושרת. הם מתחבקים וממשיכים ללכת לעבר השמש הקורנת.
ואז היא מתעוררת מהחלום.
כן, החיים לא צפויים מראש, ההחלטות לא פשוטות וספק אם אנחנו יודעים באמת מהי הדרך הנכונה ביותר עבורנו.
לפעמים אנו חושבים כמה פשוט היה אילו ידענו בדיוק איזו היא הדרך הטובה יותר בשבילנו ואם היינו מתגברים על החיים ללא כל קושי, מוצאים אהבה בקלות, מקימים משפחה, מזדקנים בשיבה טובה, חיים בסביבה מושלמת, מחנכים את ילדנו ללא בעיות.
אבל מה היה אז הטעם לחיים? מה היה הטעם שאנו הולכים וצועדים ופוסעים בדרך הנכונה אם לא היו קיימות לה דרכים מקבילות ולא הייתה אפשרות אחרת בכלל? וגם אם היו אלפי אפשרויות וכל דרך הייתה טובה רק עבור אדם מסוים, מה היה הטעם אם לא היינו מגיעים להבנה הזאת מעצמנו?
והאם היינו יודעים להאריך באמת אושר שלא אנחנו עמלנו עבורו ולא התאמצנו ולא הזענו בשבילו? האם השמחה הזאת, שבאה ללא עמל, לא הייתה חלולה במקצת?
טוב, נסחפתי כאן בשאלות פילוסופיות אבל המטרה היא ברורה. אני חושבת שכדי להגיע באמת לפסגה אין טעם לנחות עליה עם מסוק. וכדי להגיע לסוף הדרך אין טעם להגיע עם אוטובוס. רק דרך הרגליים ודרך הפניות הלא נכונות והמכשולים שטיפסת עליהם והעפלת עליהם לגמרי בעצמך תוכל להגיד בלב שלם וללא שום נקיפות מצפון: "הצלחתי!!!"
והלוואי שכולנו נצליח למצוא את הדרך הנכונה בכוחות עצמנו ורק עם מעט הכוונה מהסובבים אותנו:)
אז מה קרה לנערה ההיא? היא התעוררה מהחלום שלה והתחילה לחיות את החיים באמת. והבינה ששביל למצוא את הדרך הנכונה, וכדי למצוא את הבנאדם הנכון, צריך לעבוד, כמו כל דבר אחר בחיים. ואולי היא בעצם אני? אולי... אני משאירה לכם לנחש:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים פוליאנה! את מדהימה!!! מכורה לדמיון
אילו תובנות ועומק!! אני קוראת ומתחזקת ומעריצה! עם מחשבות כאלו את תגיעי רחוק...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה לך מכורה לדמיון! פוליאנה :-)
האמת שהוא פשוט צץ לי בראש:)
כמו הרבה דברים אחרים.
הוא גם קשור בסרט שראיתי פעם מזמן ואני לא מצליחה להיזכר בשם שלו...
הוא התחיל בתור סרט מצויר עם גמדים קופצים ושמחים ושרים שירי ילדים ואז פתאום זה נפסק!
ואז הקריין של הסרט אמר (ואני לא זוכרת במדויק אבל...) "אם אתם חשבתם שמדובר בסרט ילדים שמח אז תלכו לראות סרט אחר כי טעיתם! והמציאות היא לא סיפור אגדה שנגמר ב-"הפי אנד"
ואז הסרט דיבר על שלושה ילדים שהיו בבית יתומים- הילדה הגדולה היא גאונה וכשהיא קושרת סרט בשיער שלה עולות לה מחשבות ממש חכמות לראש.
לבן היה גם כישרון אבל אני לא זוכרת מהו, אני חושבת שגם הוא היה חכם.
ולתינוקת יש יכולת לנשוך עץ.
המצחיק הוא שזה היה סרט באנגלית וראינו אותו עם כתוביות וכשהתינוקת מלמלה בתינוקית מי שתרגם רשם בכתוביות הערות כיד הדמיון הטובה עליו ואנחנו התפוצצנו מצחוק.
הסיפור בכללי היה דיי עצוב. הילדים הגיעו כל פעם לאימוץ על ידי קרוביהם אבל היה מישהו רשע שרצה בילדים בעצמו, בעיקר בגדולה שבהם, כי הוא רצה להתחתן איתה כדי לקבל הון שהילדים ירשו או משהו כזה, אני לא ממש זוכרת...
ולכן הוא הרג בדרכים אכזריות ביותר את כל הקרובים שניסו לאמץ את הילדים...
הסוף היה טוב כמובן, אבל זה באמת היה סרט קשה.
וזה הוביל למחשבה שלי על לכתוב סיפור שמח ובסוף להגיד שהמציאות היא לא כמו בחלומות שלנו.
אבל רציתי לסיים אותו עם אקורד אופטימי וזאת הסיבה שהוספתי בו כללים חשובים לחיים (לפחות לדעתי האישית) וזהו, ואני חושבת שעם תגובות משמחות כאלה את תגיעי רחוק אפילו יותר:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים חמודה! מכורה לדמיון
זה בדיוק האופן לצמוח. לקלוט בחוויות הפשוטות של היומיום את המסר העמוק שהן משדרות לנו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה, ואני מקווה להעביר את המסר גם לשאר:) פוליאנה :-) (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים עלי והצליחי! מכורה לדמיון (ל"ת)
-
-
-
-
-
