פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 979 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים חלום מציאותי. פרק 7 פוליאנה :-)
פרק 7.
"אבא! אמא! תכירו את מייקל!" הכריזה הבת שלנו ביום שלמחרת.
"בוקר טוב הוד מעלתכם." אמר המשרת והחווה קידה פשוטה כדרך המשרתים ופשוטי העם.
בחנתי אותו בעיון. לא זכור לי שהשקעתי ביצירת המשרתים. פשוט, יצרתי אותם. אפילו לא חשבתי על אופי או יופי מיוחד לתת להם מלבד העובדה שידעו לנקות כי זה הדבר החשוב ביותר בשביל משרת לא?
המשרת הזה נראה לי כמו כל נער אחר ולא היה משהו מיוחד בתווי פניו שהעיד על אצילות נפש או מידות מיוחדות.
אז זה המשרת העלוב שחיזר אחרי הבת שלנו בלי ידיעתי! חשבתי בעצבים. הלוואי שכל הפנים שלו היו מכוסים בחצ'קונים ופצעונים ואבעבועות רוח! אז לוסי בטוח שלא הייתה יכולה להתאהב בו נכון?
"יקירי!" נשמעה צרחה מבוהלת לצידי והבנתי באיחור שהמחשבה האחרונה שלי התגשמה ושהפנים של הנער שמולי התמלאו בתפארת של פצעונים מלאי מוגלה, חצ'קונים שחורים ואבעבועות רוח אדומות בדיוק כמו שראיתי אותם לפרטי פרטים בדמיוני שניה קודם.
"אופס..." מלמלתי במבוכה והעלמתי אותם במחשבה מהירה.
נכון שאמרתי שהוא לא היה יפה או מיוחד, אבל ברגע שראיתי איך הוא מסתכל על הנסיכה שלנו, על לוסי, איך העיניים שלו נעשות כמהות ואוהבות ואיך הפה שלו מחייך, וכאילו אור לא טבעי נוגע בפנים שלו והן נעשות רכות ועדינות וכך גם כמו תמונת ראי פניה של לוסי, אז הבנתי את טיב האהבה הגדולה שיש בין השתיים והבנתי שגם אם אילו יכולתי, אני כבר לא רוצה בשום אופן להפריד ביניהם למרות הכעס שעדיין חשתי על ההתאהבות של הבת שלנו במשרת נגד רצוננו. כי עדיין נשארה עובדת היותו משרת ואם הנתינים בממלכה שיצרתי לעצמי ידעו את זה... נהפוך לבדיחה אחת גדולה!
"אז אתה אוהב את הנסיכה לוסי." לא שאלתי, פשוט קבעתי עובדה.
"כן הוד מעלתך והוד אלוהותך!" השיב מייקל תשובה חיובית למרות שלא הייתה כאן שום שאלה והצדיע כאילו אני מפקד בצופים או בצה"ל או משהו.
"ואת אוהבת אותו." הצהרתי שוב.
"כן אבא." השיבה לוסי בטון מתרפס יותר מאשר צורת הדיבור הישירה והחוצפנית שהשתמשה בה יום קודם.
"מה אני הולך לעשות אתכם." שאלתי בטון מיואש אבל לא ברוע לב. "את נסיכה והוא, הוא משרת פשוט. זה לא מתאים. מה יגידו כולם?" שאלתי את עצמי יותר מאשר את הזוג, (שאכן אפשר כבר לראות אותם כזוג) שעמד מולי וחיכה לפסק הדין שלי. הרגשתי כמו שופט, שופט שגוזר גורלות.
"הם יעשו ויגידו את מה שתגיד להם אבא!" אמרה לוסי בנימה רגשנית ומתחננת כאחד ובעיניים שלה היה את המבט המתוק של החתול משרק שתים. מבט שאני מודה שלא יכולתי לעמוד בו.
"את צודקת, אבל בכל זאת." הסכמתי איתה כי ידעתי שאף אחד לא יעז לעמוד נגדי ולעשות משהו נגד רצוני.
"אז הבעיה היחידה היא לא איך שאני נראה ומתנהג אלא רק העובדה שאני משרת ולא נסיך מיוחס?" שאל הנער שמולי ישירות ואני שאלתי את עצמי מאיפה יש לו את האומץ להיכנס ככה בשיחה ביני לבין הבת שלי שהיא במקרה, רק במקרה, הנסיכה בכבודה ובעצמה. במחשבה שניה, הם בעצם באמת נורא דומים אחד לשני בעובדה הזאת.
"כן." השבתי קצרות. בלי להיכנס לדיבורים מיותרים.
"אז למה שלא תהפוך אותי לנסיך? הרי אתה מלך כל יכול! או כך לפחות סיפרו לי. אז אתה יכול לעשות לי אחוזה ומשרתים וקרקעות בלי בעיות לא?" שאל אותי המשרת בנימה מתגרה ומתריסה.
הרגשתי מיד שהוא זורק לי אתגר ושאני מוכרח לעמוד בו ויהי מה! "כן אני יכול." עניתי ומיד, בהינף מחשבה או בעצם, כמה מחשבות, יצרתי לו אחוזה לא קרובה מדי לארמון המלכותי שלי, על שפת הים שבראתי עוד בהתחלה. יפה אבל לא כמו הארמון שלי ושל אשתי כמובן. עם משרתים וקרקעות ושדות חיטה וירקות ופרחים ותעלה עמוקה וגשר וכלבים וחתולים וסוסים ואורוות והכל. שלחתי לשם את הזוג המאושר לקיים את חתונתם שבה אני ואשתי היינו כמובן אורחי הכבוד.
זה פרק אחרון להשבוע אז שיהיה לכולם שבת שלום!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים לא! מוּמוּ
אבל אני רציתי שהוא ימשיך להיות משרת ויאהב אותה והיא תאהב אותו ואז אבא שלה יסכים למרות שהוא משרת....
בכל אופן, כתיבה מקסימה כמו תמיד!
ושב"ש שמח גם לך!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים שב"ש, ראשי התיבות האלה ממש מוצאות חן בעיני:) פוליאנה :-)
טוב, מה אני אגיד לך מומו, ההערות שלך פשוט מדביקות לי חיוך כזה רחב לפרצוף שאולי זה נשמע נבזי מצידי אבל אני מקווה שתמשיכי להתעצבן על חלקים נוספים בסיפור:)
ואני ממש מסכימה עם מה שאת כותבת.
אבל מדובר בסיפור שלי במישהו פרימיטיבי שממשיך להישאר עם דעותיו ולא לשנות אותן. תשימי לב שהוא דמות מרובעת כי הוא פשוט לא משתנה במהלך כל הסיפור, לפחות לדעתי.
וגם בהתחלה לא מצאה חן בעיניו ההתנהגות של בתו, למרות שהוא לא היה מוכן לשנות אותה לפי צרכיו ורצונותיו.
וזה פחות או יותר כל מה שיש לי לומר, מלבד זה שאני מפרסמת פרק חדש ומקווה שתגיבי גם עליו בצורה משעשעת:)
הרבה פעמים קורה לי שאני לא מסכימה עם הגיבורים שלי. אבל ברגע שהם נוצרים הם ממש בריות חדשות שיש להם רצונות משלהם ואני לא יכולה לכפות עליהם את דעתי שלי:)
אולי זה נשמע הזוי אבל זה ממש ככה, וזה בשום פנים ואופן לא תירוץ כלשהו, כי ככה אני מרגישה:)
ועכשיו באמת סוף תגובה. ביי-ביי:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים הם מוצאים חן גם בעיניי... מוּמוּ
אני שמחה שהתגובות שלי מביאות לך חיוך, אפילו שאני מתעצבנת על הסיפור...
וזה באמת הזוי שאת לא מצליחה לשנות את הדמויות:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים טוב, תודה:) פוליאנה :-)
אני בנאדם הזוי ברמות, מה לעשות?
אבל קראת את הפרק האחרון שכתבתי בינתיים? או יותר נכון, אחד לפני האחרון?
ואני מקווה שעכשיו את לא מתעצבנת עלי במקום על הסיפור...:)
והאמת היא שהסוף הוא קצת- טוב, אני לא אהרוס לך את ההפתעה:)
סבלנות, מחר יגיע הפרק האחרון!
טא, טא טאדם! איזה התרגשות.
או שאני היחידה שמתרגשת פה? מי יודע...:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים פוליאנה :-) (ל"ת)
-
-
