פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 477 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים צל בהיר1#- העלאה חוזרת זאבה~
הולכת במשעול הרחב, רוח קרה באה מן ההרים המושלגים ממערב ומאחורי כפר חרוך ושרוף. הגופות היו מאחורי בתי העץ שהיו עתה רק ערימות אפר. הרוח שלחה ידיים לערימות הנשרפות של הגופות והעלתה עשן סמיך שגרם לי להשתעל ולעניי לדמועה. סירבתי להריח את ריח המוות שהשתלט על הכל. החיות ברחו מזמן. כשכל זה רק התחיל.
בהתחלה ברחו העופות הקטנים והשאירו את ביציהן ואת האפרוחים מאחור, משהו שלא יתקבל על הדעת ואז הכלבים והסוסים נאבקו עד שלא היה אפשר לרכות עליהם ולהשתלט עליהם. ואחרי שכל החיות עזבו רק אז זה קרה...
לא! הדחקתי את הזיכרון הצורב בכוח ומעדתי. אפילו על השביל היו גופות צנומות ורקובות. הרימות לא אכלו אותם וחיות הטרף לא נגעו בהם. הם רק נתנו להם סתם להירקב
ובתוך כל זה אני, נערה נמוכה וצנומה מכוסה בדם. אך לא הדם שלה, זה הדם שלהם. זה הדם שלהם.
"זה הדם שלהם, זה הדם שלהם..." מלמלתי והמשכתי. החיות התרחקו מריח ומראה שלי. הייתי מכסה בדם ומנודה. הם האשימו אותי בכל אשר קרה. למה?
"נראה שהחיות פוחדות ממך" אמר קול מאחורי וקטע את הרהורי
"אין חיות, הם הלכו מזמן" אמרתי בקול קודר
"לפחות הפסקת למלמל" אמר וזיכה אותי בחצי חיוך שחצני
"כן... אבל זה באמת הדם שלהם" אמרתי בשקט
"מה את רוצה להגיד בזה?" שאל בזהירות מעושה
"שאני רוצחת ג'ון, שכחתה? לך!" אמרתי ודחפתי אותו מהדרך. הוא מעד וכמעט נפל אך התייצב בשנייה האחרונה ופנה ממני.
"את תצטערי על כך" צעק והחל לחזור לכפר
"ברור" אמרתי והלכתי משם
"אני ארדוף אותך! את תצטערי על זה!" צעק וריחף משם
"עזוב אותי" מלמלתי ונעלמתי בצללים.
המקום הזה הוא... נורא! הדבר הזה התחיל ממוות! איך אתם מצפים שיגמר?
זה קרה אחרי רעידת אדמה שהרעידה את כל העולם. כשהרעידה התפשטה לעבר שאר העולם גז רעיל החל להתפשט והרג את רוב תושבי העולם חוץ מאחדים.. אלו אנחנו. אלו שיש להם כוחות. היו כמה דעות, היו כאלה שחשבו שזו מתנה וכאלו שחשבו שיש קשר לגנטיקה או משהו כזה ועוד מליון אפשרויות אבל אני חושבת שזה רק המזל. האלים(אם יש כאלה) רצו לבחון את בני האדם(אם אפשר לקרוא למי שנשאר כאן בן אדם). בהתחלה היו בזיזות של בתים של בני אדם מתים וזה נמשך. אפשר לראות בקלות ערים שהיו אגדיות שרופות ובזוזות.
הפשע השתלט ואז "גיבורים" החלו לקום. הם פשוט היו פושעים בתחפושת, זה הכל. ג'ון הוא כזה. וגם אבי אבל עכשיו הם נלחמים זה בזה ומה שנשאר מהכפר זה מלאכתו ה"מדהימה" של אבי. עכשיו רצח והרג זו אומנות. יש יצירות שהיו בעבר מזוויעות. עתה, הם סימן לכוח.
אבא שלי הכין 3 וג'ון הכין 2. מה שמאחורי זה רק חומר גלם לשלישית שלו. אני כבר לא מוכנה לקחת חלק בזה.
כשחושבים על זה גם האנשים הם לא כמו שהיו קודם, הם נדפקו. הרגשות שלהם לא מקובעים. זה כמו לפגוש אדם שונה בכל פעם.
חוץ מחרש, הוא תמיד יישאר חרש למרות שזה השם הכי מתאים לו. אבל תכונה אחת אני יזקוף לזכותו, הוא נאמן ודי יציב.
לשם אני נודדת..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים הרבה יותר טוב! RabbitsAreHere
יש שגיאות כתיב ודקדוק קלות, אבל אם תעברי על זה כמה זמן אחרי שכתבת את תראי אותן ותתקני אותן.
באופן כללי. תמיד כדאי לעזוב את הסיפור בצד כמה ימים ולחזור אליו לאחר מכן. לתקן שגיאות כתיב ומקלדת ולראות איך את ה"חדשה" מרגישה בנוגע לאת ה"ישנה".
יש שיפור מאוד גדול, אבל תמיד יש מה לשפר! :]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-7 חודשים תמיד יש שיפור זאבה~
-
-
