"מה שקוראי "הארץ" לא יודעים"
יאיר כספי 20.01.2014 20:00149הוסף תגובה
"קוראי "הארץ" מקבלים דיווח חדשותי אמין, המבחין בין עיקר לטפל. לצדו הם זוכים בפרשנות ומאמרים מרחיבי אופקים משורה מגוונת של כותבים (אחי המנוח, אריה, נמנה עמם). אך נדמה כי בעשור האחרון ישנם חומרים שנמנעים מהם.
שיש אמת:
האופנה הפוסט־מודרנית, שביטלה את האמת והציעה במקומו רק סיפורים שונים, היא גלגול של עידן ביניים זמני (רלטיביזם) בפילוסופיה היוונית, שהסתיים כבר בעת העתיקה, עת אריסטו הציע לחתור לאמת, עם יכולת להבחין בין התקרבות והתרחקות ממנה. לקוראי "הארץ" הסיפור הפוסט־מודרני והפוסט־ציוני מוצעים כגילוי האחרון והחשוב של המדע והתרבות.
שהציונות ניצחה:
במדינת ישראל גרו, בעת הקמתה, כ–5% מיהודי העולם. היום גרים בה כ–50% מיהודי העולם. זוהי הקהילה היהודית הגדולה בעולם. המשפיעה בעולם. העשירה בעולם. זו שמחברת יותר ספרים מכל יתר הקהילות היהודיות בעולם יחדיו. העולם היהודי כולו מקבל היום את מנהיגותה, לראשונה זה אלפיים שנה.
שהבעיה העיקרית של בית הספר אינה העדר חינוך לדמוקרטיה וזכויות הפרט, אלא העדר חינוך בכלל:
בית הספר עוסק רק בהענקת מיומנויות לימוד בתחומים שונים, ומזמן ויתר על הניסיון לגדל בני אדם, לחנך אותם לאחריות הדדית, להציע חזון של תיקון עולם. העיתון מתרעם על העמותות הדתיות שנכנסות לבתי הספר במקום להתרעם על הציבור החילוני שאינו מעמיד מחנכים, כי אסור לו. אסור לכפות על הילדים מחשבות שאינן שלהם. ראה סעיף ראשון.
שהמשפחה חולה:
המשפחה מתפרקת. אבא ואמא מרוכזים בקריירה ובמימוש עצמי, מתחתנים ומתגרשים. ילד אחד מכור למשחקי מחשב, ילד אחר בודהיסט ואחר מכור לקניות. ישנו מתאם בין משפחה יציבה לבריאות נפשית של ילדים. מחקרים במדינות המערב מוצאים בקביעות כי יש קשר בין שיעורי גירושים גבוהים, ועלייה בשיעורי ההתמכרות לסמים, האשפוזים הפסיכיאטריים של מתבגרים, הריונות של נערות וכישלון בלימודים אקדמיים. המשפחה היא עדיין מן היצירות החשובות ביותר של המין האנושי.
שהמהפכה החברתית מתחילה בבית:
בוויתור על הסממנים של חיי העשירים: מסעדות יוקרה, יין יוקרתי, רהיטי מעצבים; בנכונות לעזוב את תל אביב ולגור בחולון. מדור האוכל של העיתון, כמו מדור היין ומדור העיצוב, כתובים לאחוזון העליון שגר בתל אביב, או לאלו שמתיימרים להשתייך אליו דרך רכישת סממנים חיצוניים של מעמד, אנינות וכתובת. הם לא יודעים את מה שקוראי "כל העיר" מרשת שוקן יודעים: יש אוכל נפלא שעשוי באהבה במסעדות עממיות.
שהאויב אכזר:
בסוריה שולט משטר הרוצח את עמו. בלבנון שולט משטר הנתון למרותה של כת רצחנית. משטר החמאס בעזה הוא מן הדיקטטורות הרצחניות בעולם. הוא מענה, מטיל מום ומחסל חברי מפלגות מתחרות. מאז שעלה לשלטון אין יותר בחירות. הניסיון הדמוקרטי במצרים נכשל בינתיים. גם מי שרוצה מאוד שלום, ומוכן לוותר בשבילו על כל השטחים, מותר לו לשקול את האפשרות שאין גורם יציב המחויב למשטר דמוקרטי שאתו אפשר לעשות שלום של קבע. לקוראי "הארץ" ישראל היא לעולם הגורם המונע שפיות במזרח התיכון.
שיש אלוהים:
מחקרים חוזרים של עמדות בציבור היהודי מגלים כי כ–60% מאמינים באלוהים, 25% עונים "אולי יש ואולי אין", ו–15% לא מאמינים. הארץ כתוב לאותם 15%, שביניהם, מותר לשער, יש הקוראים עיתונים אחרים או לא קוראים עיתונים. נותר מיעוט שהעיתון מתעקש לראות בו את האליטה שלה ראוי לכתוב.
שלשמאל היה פעם אלוהים:
משה הס, אחד העם, ביאליק, א.ד. גורדון, דוד בן גוריון היו כולם דוברים של חזון המהפכה היהודית, שבה יחזור העם העברי למלא שליחות כמתקן ההיסטוריה האנושית. השמאל היה הפרשן החשוב ביותר של היהדות כל עוד ראה עצמו כמוביל את תיקונה של היהדות, ולא כחילוני סתם. חלק גדול מן העליות המסורתיות הצביעו בשבילו באותם ימים, והוא אחז בשלטון.
שהתלות בדתיים היא נפשית:
השליטה של המתנחלים והחרדים בפוליטיקה הישראלית, בתקציבים, בחינוך, היא כוח שהשמאל העניק להם, החל משנות ה–80, כאשר ויתר על האחריות הבן גוריונית להיות דוברה הראשי והמוסמך של תורת ישראל לזמן הזה - לתרגם את "עם סגולה" לחברת מופת.
שהשמאל חולה:
אבדה לו מערכת הערכים שניהלה את חיי חבריו: עבודה, עלייה, שיוויון, אחריות ההדדית, המדינה, ההגנה, ההסתפקות במועט, הקיבוץ כמופת. לא נוסדה לו מערכת ערכים אחרת שיש בה אחריות לאומית, אחריות להיסטוריה היהודית, אחריות משפחתית, מערכת של חובות העומדת לצד "זכויות הפרט". לימין המסורתי יש כזו, גם אם היא בעייתית, ולכן הוא אטרקטיבי לחלק ממצביעי השמאל לשעבר. חסכיו של העיתון הם גם חסכיו של המחנה, שהחברות בו עושה את משתתפיה עיוורים לעשרה דברים, לפחות.
ומן העבר השני ישנם עשרה דברים שמשתתפי מפגשים חברתיים של שמאלנים נידונו לטחון ולקרוא שוב ושוב בעיתון: שהנשים עדיין מקופחות, שהומואים מקופחים, שהפלסטינים מקופחים, שהפליטים הסודאנים מקופחים, שהחרדים חשוכים, שהמתנחלים מקבלים הכל, שהימין פשיסט, שהציונות גובלת בפשע, שהגברים האשכנזים אשמים. ובאחרונה: שגם הפרות והתרנגולות מקופחות. גם אם יש מידה של אמת בכל אחד מן הדברים האלו, העיסוק האובססיבי בהם הוא השתמטות מהתמודדות המשנה את המציאות. וגם משעמם".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
