החורף מתחלק לשניים...אלה שאוהבים ואלה ששונאים ,
אני נמנה עם החלק השלישי... שונא מאוד !
לא משנה לאיזו קבוצה אתה שייך , אתה תמיד נפגע בצורה כזאת או אחרת ,
כי בחורף יש אסונות טבע , הפסקות חשמל , תשתיות נהרסות , תיירות ומסחר חלשים וכמובן מחלות שהחורף דואג להביא עימו כמזכרת , אני אישית מעדיף מגבת ממלון.
לא פלא שציפורים נודדות להן לארצות החום ואתה לעיתים רוצה לעשות זאת גם ממש כמו נילס הולגרסון אבל עדיף על מטוס עם נוף מהחלון מאשר על מולי שברקע הנוף של המפקדת אקה.
באחד מימי החורף הסוערים הוזמנו אשתי ואני למסיבה של חברים קרובים שגרים רחוק !
לא רציתי לבוא למסיבה ואשתי לא הבינה מדוע אך הסברתי לה בשתי מילים...
"מסיבת חשק" !
היא הסתכלה עלי במבט מוזר וגערה בי שאין סיכוי שהחברים שלנו מארגנים מסיבה מהסוג הזה !
חייכתי ועניתי לה שכוונתי הייתה שאני לא מעוניין ללכת ... מסיבת אי חשק.
לא בא לי לצאת ולנהוג בקור הזה , במבול הזה ולהירטב בשביל לפגוש חבר'ה צבועים יותר מאשר בפורים אך בניגוד לפורים הצבע הזה לא הולך לרדת מהם גם אחרי החג .
לא עזרו לי כל ניסיונות ההתחמקות , כוויות שגרמתי לעצמי מהמגהץ , חתכים שגרמתי לעצמי בפנים מהגילוח ואפילו נקע ברגל שגרמתי לעצמי מהפינה של השולחן שכלל ריקוד אינדיאני שכנראה קרא לגשם להתחזק ...
נראיתי כמו פרנקשטיין כולל ההליכה שלו וזה עדיין לא מנע מאשתי לסחוב אותי החוצה אל התופת !
אשתי הבטיחה לי שטיפה לא תיגע בשערות ראשי למרות שפחדתי להירטב במקומות רגישים יותר.
התלבשנו עם מספר דו ספרתי של שכבות בגדים שלא אפשרו לי להתכופף לשרוכים , לכן נאלצתי להוריד מעלי שבע שכבות עד שהצלחתי לראות את הנעליים ואז עוד שלוש שכבות בשביל להתכופף.
אחרי ארבע שעות התארגנות לקחנו לנו ארבע מטריות , אחת לכל יד , בכדי חלילה לא להירטב וירדנו לרכב...
אמרנו והבטחנו אחד לשנייה שאנחנו הולכים להישאר יבשים ויהי מה ! אותנו הגשם לא ירטיב !
הקור בחוץ הקפיא לי את הפנים והרגשתי כמו אצל רופא השיניים , ללא תחושה , חשבתי אולי זה זמן טוב לעקור לי את שן הבינה שמציקה לי זמן רב והאמת שפתאום העקירה נראתה לי יותר אטקרטיבית ומהנה מהמסיבה שהוזמנו אליה , כי לפחות מרופא השיניים אחזור עם פחות כאב בפה ומהמסיבה עם הרבה כאב בראש.
הרחקתי את הכסא של הרכב עד הסוף , אשתי דחפה אותי למושב עם הג'ק של הרכב על מנת שאוכל לשבת ועדיין הבגדים שלי לחצו על הצפצפה של האוטו !
נסענו כל הדרך עם הצפצפה וכולם צפצפו לנו בכביש בחזרה , חלקם אפילו צעקו לנו "מזל טוב" כי חשבו שאנחנו מתחתנים או שאשתי יולדת.
הנסיעה הייתה ארוכה בדרך ראיתי לא מעט אנשים שקיבלו אמבטיה של מים מרכבים שעלו על שלוליות בקרבת המדרכה ונעמדו המומים כאילו רכב אחר הולך לייבש אותם , מאבקים של אנשים במטריות שלהם שנפתחו לכיוונים שונים , חלקם אני מאמין שהמטריות הביאו אותם למחוזות אקראיים לגמרי ונראה שהם יבלו שם את שארית הלילה בלית ברירה וגם לא מעט כובעים ללא ראשים שעפו להם מבעד לשמשת המכונית שלי.
בסופו של דבר הגענו ליעד , חיפשתי מקום חנייה קרוב לבניין על מנת לא להירטב מהמבול למרות שהיו לנו ארבע מטריות כפי שציינתי, אחת לכל יד , ואני לא רוצה שטיפה חיצונית , בטח ובטח לא פנימית!
אשתי שוב חילצה אותי מהרכב בעזרת ג'ק המכונית ופתאום נעשה שקט שלא היה הרבה זמן...
הצפצפה של האוטו פשוט פסקה.
אשתי התגלגלה לה החוצה ופתחנו את ארבעת המטריות וצעדנו לשביל המוקף מדשאות ופרחים המוביל לפתח הבניין כשגשם זלעפות פוגע לנו במטריות בקצב מונוטוני , מזל שאנחנו לא תימנים אחרת היינו מתחילים לרקוד.
בילינו במסיבה בהורדת שכבות הבגדים ומיד בהחזרתן ובירכנו לשלום כי השעה הייתה כבר מאוחרת והיינו עייפים מההתעמלות המתישה של הורדת והחזרת הבגדים שאולי כדאי לאמץ לאולימפיאדת החורף.
הלכנו לנו בחזרה בשביל המוביל מהבניין למקום חניית הרכב עם ארבע מטריות אך הפעם סגורות כי הגשם פסק סוף כל סוף , ריח הדשא והפרחים היה באוויר...ממש ריח צלול ונקי !
אשתי אמרה לי "אתה רואה ? היה ממש לא נורא , הגענו בשלום , בילינו קצת מחוץ לבית , אנחנו נושמים אוויר צלול ואפילו טיפה אחת לא נגעה בנו , היית מאמין " ?
איך שהיא מסיימת להגיד את המשפט...
הממטרות של הבניין החלו לפעול ונרטבתי עד השכבה האחרונה שבבגדי...
יתכן וגם שהשתנתי מקור... היי...אבל זה עדיין מים !!!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
