פרק 19.
"אז מה החלטת?" שאל אותי קייל בבוקר היום שלמחרת כשפגשתי אותו יושב רגל על רגל בקפיטריה עם חבורה של בנים ובנות שלא ממש הכרתי.
"בקשר למה?" שאלתי כאילו שהשיחה מאתמול לא הכתה שורשים אפלים בליבי ולא נצרבה במוחי כמו ברזל מלובן.
"את באה אלי היום הביתה?" הוא שאל בחיוך כששאר החברה מחייכים גם הם ומאותתים לו בעידוד.
"אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על זה בפרטיות. לא כאן." אמרתי בטון קריר ונוקשה שונה כל כך מהטון שבו השתמשתי בדרך כלל בשיחות שלי עם קייל. אבל אני בספק שגם עם המוח שלי היה כמו מחשב, היה אפשר לפרמט אותו ולהכריח אותי לשכוח את השיחה הנוראית שהעברתי אתמול במחיצתו.
"ביי חברה." אמר קייל ונופף לחברה שלו בנפנוף יד גאה לפני שהתאים את צעדי רגליו לצעדי המהירים והנמרצים. התמקמנו מאחורי הקפטריה, במקום שממנו צפינו אני וטום במתחזה לפול ובקים. הזיכרון העביר בי תחושת דז'ה וו מצמררת שהשתדלתי להתעלם ממנה ככל יכולתי.
"אתה באמת מתכוון להיפרד ממני?" שאלתי אותו ישירות.
"לא הייתי חולם לעשות את זה מותק!" אמר קייל בקול רגשני.
"אז למה אתמול-" התחלתי.
"זה היה סתם בגלל כעס רגעי." הסביר קייל בחיוך שממיס לי את הלב וגרם לו לפעום בקצב מהיר יותר ויותר עד שהדם עלה לי לראש וגרם לי להסמיק בגוון אדום כהה.
קייל תפס את השערות שלי כידו מתהדקת סביב הגומייה והכריח אותו לנטות כלפי מעלה. הוא כופף את ראשו בהטעמה ונשק לשפתיים שלי שוב ושוב נשיקות לוהטות כשכל אחת מהן שלחה הלם במורד הגוף שלי והרגשתי כאילו מחשמלים לי את הלב שוב ושוב.
"קייל!" צעקתי ברגע ששפתיו התנתקו משלי והותירו לי דיי אוויר ומרחב כדי לדבר. "אתה מכאיב לי!"
"מצטער מתוקה!" הוא אמר בלי שמץ של חרטה בקולו. "את פשוט נראית לי כל כך מפתה היום שלא יכולתי להתאפק. אז את באה או לא?"
"מה כל כך חשוב לך שאבוא אליך?" ניסיתי לגשש שוב אבל יותר בזהירות הפעם.
"שום דבר מיוחד. פשוט," הוא התחיל ונראה שהוא חושב מה לומר. "פשוט רציתי לתת לך מתנה, להנציח חודש לחברות שלנו!"
"אבל עוד לא עבר חודש!" מחיתי אבל המחאה שלי נשמעה חלושה כל כך כי חיוך גדול ומאושר הבזיק לי על הפנים באותו הרגע.
"עוד יעבור." אמר קייל בחיוך גאה ומנצנץ.
"בסדר." הסכמתי. "מתי?" שאלתי.
אבל קייל כבר חייך חיוך נוסף שנראה יותר חייתי מאנושי. חיוך של זאב מורעב שבא סוף סוף על סיפוקו. זיכרון מעורפל לחיוך דומה התדפק לי באותו הרגע על הדלת של ההיגיון. אבל כמו שאמרתי, במפגשים שלי עם קייל הרגש מאפיל על ההיגיון והנשיקה שלו הייתה הקש האחרון והיא סחררה והוציאה אותי לגמרי מהאיזון.
"בקרוב." אמר קייל ועיניו הבזיקו כשאחת מהן נראתה נוצצת יותר מהרגיל והאור שהשתקף בה זהר בלהט מרושע. "בקרוב."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
