פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 11 שנים ו-10 חודשים סיפור חדש- ארגבעת הממלכות- בוורד זה נראה הרבה יותר טוב, בגלל הכתבים השונים... אבל אני אשמח אם כל מי שוקרא יגיב, גם אם לא אהב. אור

  אנבל קמה מהמיטה.
  היא התחילה לארוז את דבריה- את הבגדים, הספרים, והציורים...
  היא הייתה צריכה להיות שמחה מהמחשבה שהיא חוזרת הביתה, אך באותו רגע, כל מה שהרגישה זה אכזבה וחוסר מיצוי.
  היא פתחה את דלת המהגוני האדומה. ממלכת האש הייתה הממלכה האהובה עליה מבין הממלכות. הממלכה אכן הייתה מרשימה.
  את הממלכה חצה נהר רחב בעל מים כחולים. מעליו, כדי שיהיה קשר בין שתי הצדדים, נבנו גשרים עצומים עשויים מלבנים אדמדמות, מהם גם נבנו רוב הבתים, ואם לא מהם, אז מלבנים צהובות. באופק, אפשר היה לראות את "הים הבוער", גליו המנצנצים בולטים גם ממרחק כה רב. על גדות הנהר החוצה את הממלכה עמדו כמעט תמיד דייגים, אשר ישובים על כיסאות עץ אדומים, מחזיקים ברוגע ובשלווה חקה, ליד נחה לה חבית בצבע בורדו מלאה בדגים שאפשר למצוא רק בנהר הזה, אותו המקומיים כינו "נהר האש", הסיבה לכך ששמם של הדגים הנדירים הוא "דגי האש".
  נזיד דגי אש היה אחד הדברים שאנבל הכי אהבה בממלכה זו. מעבר למזג האוויר, לריחות שנובעים מהשווקים ושוקי האוכל, מהאווירה הנעימה. הכול כל כך יותר טוב ממלכת הקרח הקפואה.
  המסע מממלכת האש לממלכת הקרח ארך כמה שבועות, לכן כבר עכשיו יצאה, חודש לפני שהחופש הגדול אמור להיגמר. היא שהתה בממלכת האש חודש, ועכשיו תסיים את השבועות האחרונים של החופש הגדול בביתה הקפוא. הכרכרה הייתה אמורה לצאת מהכיכר הראשי בשעה ארבע אחר הצהריים, כך שלאנבל היה מספיק זמן להיפרד מכל המקומות אותם כל כך אהבה בממלכה זו.
  היא פסעה על הגשר האדום. היא הסתכלה באושר על הבתים היפהפיים, על הים והנהר, ונתנה לרוח לפזר את שיערה הבלונדיני.
  מרוב שהייתה מאושרת, כמעט ונדרסה על ידי כרכרת סוסים, אדומה גם היא, אשר נסעה במהירות על הגשר, לקול הנקישות של פרסות הסוסים על הלבנים.
  לאחר שהכרכרה עזבה, היא המשיכה ללכת.
  נשארו לה כמאה מטבעות זורו, והיא מתכוונת לנצל אותם עד האחרון.
  תחילה, נכנסה למסעדת הדגים האהובה עליה בעיר. המסעדה הייתה יחסית קטנה, ושכנה ממש צמוד לגדת הנהר, כך שכשאדם הזמין דג, המלצרים יצאו החוצה, קנו מאחד הדייגים, וחזרו למסעדה.
  אנבל צעדה על רצפת השיש החומה, והתיישבה ליד שולחן קטן. במהרה מלצר הגיע, והביא לה תפריט. התפריט במסעדה זו כלל רק דגים- דגי האש הנדירים, דגי העלה ממלכת האדמה, דגי הקיפאון מממלכת הקרח (אותם אנבל מאוד שנאה), ודגי הרוח ממלכת האוויר. ארבעת הסוגים מכל הממלכות היו מוצעים במסעדה זו ברוטבים שונים ומשנים (מבשר טחון עד ללשונות צפרדעים מרוסקות), ובהגשות שונות (מדגים פרוסים בצורת לבבות, עד בשר דגים מעוצב בצורת לוויתנים שחיים אך ורק בלב הים הקפוא בממלכת הקרח).
  היא הזמינה דג צלוי על האש, וכשהוא הגיע, גמרה אותו במהרה.
  היא יצאה מהדלת, וריח הים, האש והדגים עף אל הפה.
  היא המשיכה בדרך, על שביל הלבנים החומות לכיוון השוק, מצד שמאל נהר האש, מצד ימין מסעדות וחנויות. כשעברה את החנות "מזכרות בוערות (סכנה, לא לילדים!)", פנתה ימינה. השוק היה אחד הדברים הכי מיוחדים בממלכת האש.
  כל הדוכנים עמדו על שביל לבנים אשר צף על הים הבוער.הים הבוער לא באמת היה עשוי מאש, אלא פשוט מימיו היו חמים, וכל הדגים בתוכו היו אדומים.
  היא התחילה לעבור בין הדוכנים, מקשיבה למוכרים צועקים את מה שהם מוכרים בדוכניהם ("רק היום! רק היום! מעולם לא היה כאן כל כך זול! דגלים של ממלכת האש בוערים באש סינתטית רק ב-1000 מטבעות זורו!!") אנבל עברה שם מלפני שבוע, והמחיר היה בדיוק אותו הדבר.
  השוק היה מלא בדברים קסומים, אשר קוסמים עמלו עליהם שעות רבות, כמו בובות של דרקונים נושפי קרח, נושפי אש, נושפי שיניים, נושפי חלזונות, שבעזרת סוללות התחילו לנשוף כוחות, ולעופף בכל הבית... בובות הדרקון נושף החלזונות היו להיט בממלכת האש. אנבל גם הייתה קונה אחד כזה, אם לא ראתה דרקון כזה במציאות. יום אחד התעוררה בבוקר, וכל ביתה היה מלא בחלזונות וחשופיות.
  לדרקונים הייתה חוברת בה מדרגים את רמת הסכנה של כל דרקון.
  היא הייתה נראת כך, פחות או יותר;
  מדריך הדרקונים המלא. מנחמדים לסביבה, עד מסוכנים ביותר!
  דרקון נושף חלזונות: מגעיל במיוחד. רמת סכנה: ידידותי לסביבה.
  דרקון מפליץ חרקים: מסריח במיוחד. רמת סכנה: תלוי עד כמה הפלוץ מסריח, ואיזה חרקים הוא כולל.
  דרקון נושף קרח: מקפיא כל דבר שהוא רואה. נמצא אך ורק בחורים הנידחים של ממלכת הקרח. רמת סכנה: מסוכן. הקרח נמס לאחר כמה שעות.
  דרקון נושף אש: נמצא בהרים הרחוקים של ממלכת האש. נשיפה אחת שלו- ואין לך דרך מילוט. רמת סכנה- מסוכן ביותר.
  דרקון נושף שיניים: שיניים רקובות ומסריחות, שגם אם הם לא ננעצות בך, רוב הסיכויים שתמות מהסירחון. רמת סכנה: מסוכן ביותר.
  על החתום: איגוד ההגנה של ארבעת הממלכות.
  נא להיזהר!!!
  
  הדרקונים היחידים שלפעמים מתגלים בארבעת הממלכות הם נושפי החילזונות ומפליצי החרקים. את כל השאר, ראו רק מטורפים חובבי הרפתקאות שרוב הסיכויים שלא ייצאו מהם בחיים.
  היא המשיכה לשוטט בין הדוכנים (הכובעים המעופפים של צאדי, הבירה הצווחנית), ולבסוף הגיעה לאגף המזכרות הקסומות.
  היא עצרה בדוכן של קוסמת זקנה, כובעה המחודד מסתיר את פניה למחצה.
  גם לקוסמים הייתה חוברת מדריכה, שנראתה כך, פחות או יותר:
  מדריך הקוסמים של ארבעת הממלכות
  לכל ממלכה קוסמים שכוחותיהם מייצגים את שמה.
  קוסמי אש, מתגוררים הממלכת האש, ושלטים בכוחות האש. קוסמי קרח, מתגוררים בממלכת הקרח, ושולטים בכוחות הקרח. קוסמי אדמה, מתגוררים בממללת האדמה, ושולטים בכוחות האדמה. קוסמי האוויר, מתגוררים בממלכת האוויר, ושלטים בכוחות האוויר.
  אך, יש סוגים רבים של קוסמים. קוסמים לוחמים- בדרך כלל נלחמים בדרקונים שמאיימים על כפרים שונים, אך מרוב שיעמום (יש דרקונים מעטים שמאיימים על כפרים) הם רוצחים אחד את השני בעזרת קסמיהם.
  קוסמים יוצרים אחראיים על יצירת דברים קסומים לשוק, ובניית בתים. בדרך כלל עשירים מאוד, כי כמעט כל דבר שהם מייצרים הופך ללהיט.
  קוסמים אחראיים- סוג הקוסמים כמעט הכי חשוב בכל הממלכות. הם אחראיים על ייצור שרביטות, בדיקתם אם הם תקינות, וייצור מטאטאים, ובדיקתם אם הם תקינים.
  על החתום: שומרי הקוסמים הנכבדים והמושלמים.
  שומרי הקוסמים היו קוסמים שחצנים עד מאוד, ובעיקר- שנואים.
  "אפשר לעזור לך?" שאלה האישה הזקנה, מסיטה את הכובע שלה קצת אחורה כדי שאנבל תראה את עיניה.
  "כן. אני אשמך שתציעי לי משהו לקנות לאחותי הקטנה. אבל שלא יהיה מסוכן."אמרה אנבל מביטה על השולחן עליו היו צעצועים זזים, בובות מזמרות, וכנפיים להדבקה לגב, שיכולים לגרום לך לעוף לאן שאתה רוצה, ולכמה זמן שאתה רוצה.
  כמובן שזה היה שקר. אנבל שמעה על "נפלאות" הדבר הזה. אומרים שאחרי חמש דקות, נכמר לכנפיים הדלק (שעשוי מדם עכברושים יקר), ואתה נופל, לפעמים מגובה של 300 מטרים!
  שומרי הקסמים מנסים כבר שנים להוציא את הדבר מהשוק, אך לא מצליחים.
  "כמובן!" התרגשה הזקנה, וחשפה בחיוכה כשלושה שיניים חסרות, ועשרים שיניים רקובות. (לקוסמים יש 23 שיניים). "האם היא חולמת לעוף? כי אם כן, יש לי כאן את הכנפיים הנפלאות האל-"
  "לא, תודה. אני אשמח לקבל משהו מיוחד, אבל שבכל זאת משאיר אותך... על האדמה."
  הזקנה נראתה לרגע קצת מאוכזבת. (הכנפיים היו הפריט הכי יקר אצלה, והכי נקנה), אך מיד אמרה; "יש לי את זה!" היא שלפה סקייטבורד רגיל למראה.
  "סקייטבורד?"
  הקוסמת הנהנה בחיוך.
  "אני אשמח למשהו קצת יותר מיוחד..." מלמלה אנבל, נעה בחוסר נחת.
  "הסקייטבורד הזה הוא רגיל, עד הרגע הזה." הזקנה הפכה אותו על השולחן, ומשכה בחוט, והסקייטבורד התחיל לבעור. הזקנה משכה שתי משיכות, והסקטייבורד התחיל לרסס מים אל כל עבר. שלוש משיכות- רסיסי אבנים קטנות. ארבע משיכות- רוח.
  "אני... אני יכולה לנסות?" ביקשה אנבל בעדינות.
  "בוודאי!" הזקנה נראתה מאושרת למשמע דברים האלה. כנראה שזה זמן רב לא קנו אצלה כלום.
  היא הושיטה לה את הסקייטבורד, ואנבל לקחה אותו. היא הניחה אותו על הקרקע, נעמדה עליו, ומשכה פעם אחת בחוט.
  לפתע היא הרגישה חום.... והסקייטבורד שלח ניצוצות ולהבות אש. אנבל חייכה, ועמדה להתחיל לנסוע בעזרת רגליה, עד שבלי אזהרה... הסקייטבורד התחיל לנסוע לבד, במהירות של לפחות מאה וחמישים קמ"ש.
  אנבל צרחה. היא עמדה להגיע לים האש... לסוף של השוק הצף... אמנם ים האש לא יהרוג אותה, אך בכל זאת... לא נעים להירטב.
  "איך-עוצרים-את- הדבר- הזה!!!!!!!!" צרחה. הסקייטבורד הגיע לקצה השוק הצף... ואנבל עפה ביחד איתו אל תוך המים.
  לרגע היא לא ראתה כלום.
  אך כשפקחה את עיניה, ראתה שהיא מוקפת דגים אדומים אשר נועצים בה מבטים סקרניים.
  אנבל גירשה אותם בעזרת תנועות גוף עצבניות, והדגים, כתגובה, נסו במהרה מהמקום.
  אנבל הוציאה את ראשה, ושאפה את האוויר הצלול לרווחה. ולפתע, קלטה את הסקייטבורד המקולל, מעלה עשן, צף על המים לידה.
  "אוך, אני הולכת להטיח אותך בראש של הכלבה..." מלמלה אנבל אל הסקייטבורד, עצבנית על המוכרת הטיפשה.
  היא יצאה מהמים, וטיפסה בחזרה אל השוק הצף. בזמן שצעדה לכיוון הדוכן של הקוסמת הקשישה, הביטה בנטיפי המים האדומים אשר עפים מגופה.
  לבסוף כשהגיע לדוחן, צווחה; "מה זה אמור להביע??!!!"
  "עוד לא הגיעו המעצורים! לא ציפיתי שתדליקי אותו... הוא אוטומטי!" מלמלה הזקנה בהיסטריה.
  "לא משנה. אני יקנה שתיים."
  הזקנה לרגע נראתה מבולבלת, אך במהרה לבשה את החיוך הרגיל שלה, ואמרה; "אין בעיה! אני אשלח לך בדואר כשהמעצורים יגיעו! רק תשאירי את הפרטים שלך כאן... זה יעלה לשתיים מאתיים מטבעות זורו..." הזקנה הושיטה לאנבל דף ועט.
  אנבל אמרה בקול את הפרטים על עצמה, והעט כתב.
  כשאמרה אנבל "סיום", העט נחט על השולחן בחזרה.
  לאחר מכן, אנבל הוציאה מכיסה כמאתיים מטבעות, והשאירה אותם גם על השולחן.
  "תודה רבה!"
  אנבל הביטה בשעונה.
  "גלה לי מה השעה." אמרה לשעון, והוא, כתשובה, כתב את השעה.
  "אוי לא! אני עוד מאוד מעט מפספסת את ההסעה!!!!"
  היא התחילה לרוץ במהירות לכיכר הראשית.
  הכרכרה עם הסוסים התכולים, שהוריה שלחו לה, כבר חיכה לה, והנהג נראה חסר סבלנות.
  "אני מצטערת... היו לי קצת בעיות..."
  "אני שם לב." אמר סבסטיאן, הנהג, בכעס למראה בגדיה האדומים והרטובים.
  בלי לומר מילה נוספת, עלתה אנבל לכרכרה, עליה מצוירים קרחונים נוצצים, והתיישבה על הספות הכחולות שבפנים.
  הסוסים התחילו לרוץ, וכך גם, אנבל, בעיניים דומעות, נפרדה מממלכת האש עד שנה הבאה.
  
  
  
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.