עשרה בטבת
בעשרה בטבת תקנו צום, מפני שבאותו יום בא נבוכדנאצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה התחילה הפורענות שנסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות השכינה. "ויהי בשנת התשיעית למלכו, בחדש העשירי בעשור לחדש, בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם, ויחן עליה; ויבנו עליה, דיק סביב." (מלכים ב כה,א)
גם בימי בית שני, אמנם המצור התחיל בתאריך אחר, אך תחילת חורבן בית המקדש ומלכות ישראל היתה בעשרה בטבת.
וכיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, הצטרפו עוד שני מאורעות שחלו סמוך לאותו יום לעניינו של הצום , מיתת עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית.
על עזרא הסופר אמרו חכמים, שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו אלא שקדמו משה רבינו (סנהדרין כא, ב). כלומר שהוא שני למשה. עוד אמרו חז"ל כי עזרא הסופר שעלה מבבל להקים את בית המקדש השני הוא הנביא מלאכי (מגילה טו, א). כלומר, מצד אחד הוא אחרון הנביאים השייכים לתורה שבכתב, ומצד שני הוא מתקן עשר תקנות כלליות, ופותח בזה את המסורת של חכמי התורה שבעל פה. כלומר במילים אחרות הוא גדול ישראל המשמש חוליית מעבר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. ואף הוא כמשה דאג לכלל ישראל, ונשא בעול הנהגתם, והיה ממנהיגי העלייה מבבל וחידוש בית המקדש השני. תרגום התורה ליוונית נעשה בימי מלכות יוון. גזירה זו היתה קשה כיום שנעשה בו העגל, שכן התורה שייכת לישראל, ובתרגומה ליוונית נטשטש היחוד שבה.
לאחר השואה קבעה הרבנות הראשית לישראל, שיום עשרה בטבת, יהיה "יום הקדיש הכללי", לזכרם של הנספים בשואה. ויום מותם לא נודע.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
