שמש שוקעת במערב,
שמיים נצבעים בדם,
עננים מאיצים אל מבוא הליל,
תמונה קבועה משתנה
משתנה ללא היכר.
והשמש התלויה על סף
מובילנו אל החשיכה המאפילה
בחזרה לעצב הנתון
בחזרה לכאב הטמון
רסיסי תמונה שבורה..
משחר לטרף, נותן קולו ביללה רמה,
הגורם לירח להתערפל באפלה,
כמה גוונים, כמה שנים,ראו עיניו הצהובות,
הזהו שאון קולו?
או רחש הגותנו החבוי?
ואם נכפור בו,
משיבנו כגמולו.