ירון ישב ברגליים משוכלות בתוך העוגה. הכול היה חשוך (הודות לכיסוי החדש לעוגה, שתמי הכינה בחיפזון מהחומרים שהיו לה במטבח), והרחשים ששמע מהעולם שבחוץ היו עמומים – טפיחת הרגליים של בוריס המוביל את העגלה עליה הועמסה העוגה, רחש גלגלי העגלה המסתובבים. הוא חשב על שיחתו עם תמי.
"אימא שלי כל כך מעצבנת אותי. היא פשוט חולת שליטה."
"ספרי לי על זה."
"היי! זאת אימא שלי!"
"סליחה."
היא פשוט חייבת להיות בשליטה," המשיכה. "כשהיא מאבדת שליטה היא מתחרפנת. היא שלחה אותך אלי כדי שאדלק עליך וארצה להישאר בארץ, איתך."
"נו, ונדלקת?"
"ירון, סתום את הפה!"
"סליחה..."
"די כבר לבקש סליחה כל הזמן!"
"סליחה. אה... סליחה..."
"טוב לא משנה." אמרה בהנפת יד ושמה קץ לגמגומו המתנצל של ירון. "בכל אופן, אנחנו נעבוד עליה. כשהיא תראה אותך חוזר ככה, היא תדע שנכשלה. היא תתבאס. ואז אתה תציע לה את בקבוק היין הזה, שיהיה צמוד אליך בחוטיני ככה... אה, תשים את זה לעצמך במקום שאני אשים לך..." היא הסמיקה מעט, וירון הצמיד לבסוף את הבקבוק אל ירכו.
"אתה אל תשתה מהבקבוק. יש שם סם הרדמה. היא תשתה ותיפול תוך שנייה. אתה קח אותה למיטה. בארונית ליד המיטה יש לה כמה דברים, דברים שהיא משתמשת בהם על כל מיני בחורים מסכנים כמוך... אתה תשתמש בהם עליה... אבל בלי לעשות לה כלום! הבנת?" תמי איימה עליו בהנפת אצבע מאיימת.
"אה, כן, כן... אבל תמי... אני לא בטוח שזה רעיון טוב, מה שאת מציעה..."
"זה רעיון מצוין. ואז היא תתעורר, ותמצא אותך שוכב לידה במיטה, אומר לה שהיה לך לילה מדהים, שגילית צד חדש באישיות שלה או בולשיט כזה. היא תרצה לתלות את עצמה. מגיע לה!" תמי צחקה וקרנה מאושר.
"תמי, זה... לא רעיון טוב... אני לא חושב שאני יכול..."
"זה רעיון מצוין. עכשיו כנס לתוך העוגה."
"לא, תמי. זה לא רעיון טוב. תשמעי לי..."
"לתוך העוגה!"
"תמי..."
"תעיף כבר ת'תחת שלך לתוך העוגה!"
ירון ציית ונכנס פנימה. הייתה לו ברירה? תמי סגרה מעליו את העוגה עם הכיסוי שהכינה.
כעת ירון, בתוך העוגה, שמע את גלגלי העגלה נעצרים. ואז צלצול פעמון. רחש של דלת נפתחת. הם הגיעו לבית של לידיה...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
