לוסי שיכלה את רגליה והציתה סיגריה. היא בהתה בקצה הבוער שלה, בעוד הבחור שלצדה המשיך לבהות בפניה של לוסי. הוא ציפה שהיא תגיד משהו, אבל היא לא אמרה.
"את רוצה שאני אעשה מה?"
"תהרוג את החבר שלי." היא אמרה את הדברים בטון רגוע ואדיש. עיניה המשיכו כל העת לבהות בנצנוץ של הטבק הבוער בקצה הסיגריה. גם פרץ הצחוק הקצר של הבחור לא הסיט את מבטה חסר העניין.
"אין שום בעיה. תגידי לי איפה הוא ואני מכסח אותו." הוא לגם לשוכרה מכוס הבירה שלו.
"אין בעיה." היא הוציאה מהתיק שלה מחברת, תלשה פיסת נייר ורשמה את הכתובת. "הוא נמצא כאן. בשעות הערב. הוא חוזר מהעבודה כל יום בשבע, ולפעמים בחצות בערך הוא יוצא לאיזה סיבוב פאבים עם החברים שלו. אז בין שבע לחצות. זה הזמן." היא הנהנה.
הבחור החזיק באצבעותיו את פיסת הנייר עם הכתובת רשומה עליה. הוא הביט כמה רגעים במבט קפוא.
"תגידי..." אמר לבסוף. "וואללה אני לא מבין אותך. מה זה המשחק הזה? את רוצה תגידי כן. לא רוצה – תגידי לא. מה זה?"
"כן."
"מה?"
"כן."
"מה כן?"
"אמרת לי שאם אני רוצה אז להגיד כן. אז הנה – אני אומרת כן. אבל כדי שאני אוכל לצאת איתך אתה צריך קודם כל להרוג את החבר שלי."
"הבנתי..." הוא נענע בראשו וחייך חיוך עגמומי. "אחי, כמה אני חייב לך על הבירה?"
"עשרים וחמש." ענה הברמן.
הבחור שם את הכסף פלוס טיפ על הבר וירד מהכיסא. "שיהיה לך ערב טוב." אמר לבחורה ועזב את המקום. לוסי המשיכה לעשן ולבהות בנצנוץ הסיגריה ובעשן הנפלט מריאותיה. הברמן, גבר גדול ממדים, לבוש בגד עור חסר שרוולים החושף את שרירי זרועותיו ואת חזהו, מעוטר בזקן צרפתי שחור, קרב אל לוסי. "אז מה?" הוא שאל, נשען לעברה על גבי דלפק הבר ומחייך אליה.
"מה?" היא השיבה לו וגלגלה את עיניה.
"מה בחורה כמוך... עושה במקום כזה... ומבריחה לי לקוחות? הא?"
"אני לא הברחתי. הוא ברח לבד."
הברמן צחק קצת. כשצחק, הבליט את שריריו תוך כוונה גלויה. "הוא ברח אחרי שהפחדת אותו. אני שמעתי."
לוסי כיבתה את בדל הסיגריה אל תוך המאפרה שלצדה. היא נשענה קדימה על דלפק הבר וקרבה אל הברמן. "הוא ברח כי לא היו לו ביצים." אמרה לו בשקט.
"הופה... אז זה מה שצריך הגבר שיהיה איתך? ביצים?"
"מה עוד אישה צריכה מגבר?" היא חייכה לעברו. הוא חייך לה בציניות חזרה. "סיימת עם זה?" הוא שאל והרים את כוסית הקוקטייל המתוק ששתתה קודם לכן עד תום.
"כן. תביא לי עוד אחד."
"אז יו וויש, מיי ליידי."
אחרי שהניח לפניה את הכוסית עם הנוזל הורדרד, הוא הצית לעצמו סיגריה. היא שלפה אחת משלה והוא הצית לה אותה. "אז מה?" הוא שאל, מרים בזהירות את פיסת הנייר שניתנה קודם לכן לבחור הקודם. "בין שבע לחצות, מה?"
"אהם."
"ומה מקבל, אם אפשר לשאול, הבחור שיעלים בשבילך את החבר שלך?"
"לא יודעת. מאסר עולם?"
"להוא הצעת משהו אחר." הוא אמר בטון נעלב.
"ההוא רצה לצאת איתי. כדי לצאת איתי צריך לגרום לי לעזוב את החבר שלי. ואני לא רואה איך לעשות את זה חוץ מלחסל אותו."
"אז יענו את מתה עליו."
"על החבר שלי? לא ממש."
"אז מה מפריע לך לקום וללכת ממנו?"
"כי הוא חת'כת עלוקה." היא לגמה בשלוק אחד את כוסית הקוקטייל. היא סימנה עם הכוס לברמן. "עוד אחד."
"וואללה עושה לך טוב החרא הזה."
"הוא לא עושה לי טוב. פשוט אין לי לב לזרוק אותו."
"דיברתי על הקוקטייל שלך."
"אה. 'פיג'לינג'. בנות מתות על זה. אתה בטח יודע אם אתה ברמן."
"יודע גם יודע." הוא מילא לה כוסית נוספת.
"אז תגידי לי... לאן את תשייטי לך מכאן הלילה?"
היא העבירה אצבע על פיסת הנייר. הוא הנהן בחיוך. "נתראה בבוקר."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
