מתוך "מגדיר חרקים בישראל": "אף על פי שהפרט האקזוטי ביותר בתיקני מדגסקר הנו יכולתם לרכוש שפה (לרוב שפת בני האדם במקום הימצאם), הרי שאת חוקרי החרקים מעניינת יותר העובדה, כי בניגוד לבן דודו הרחוק של תיקן זה, הלא הוא התיקן המצוי, תיקני מדגסקר אינם חיים בקבוצות ומרגע פקיעתם מהביצה הם ברשות עצמם, באופן שעלול להיתפס בראייה האנושית כאנטי סוציאלי בעליל."
ד"ר דנה שוורץ שלפה סיגריה מהחפיסה שבידה וטמנה אותה בפיה. היא פשפשה לרגע בכיסה ומשלא מצאה את מבוקשה זרקה את החפיסה לתוך תיקה הגדול והמבולגן. "יש לך אש?"
רז, שמדי המשטרה לא היטיבו עם הכרס התופחת שלו, הופתע מקולה העמוק והנמוך, קול המגיע מגרונה של אישה קטנת קומה ודקיקה שכזו. "כן, בטח." הוא התכופף מעט בכדי להצית את הסיגריה שלה. "העשן של הסיגריה לא יפריע לנו לחקירה?"
דנה חייכה תוך כדי פיזור עשן. "הם חיים בצינורות ביוב ופחי אשפה. נראה לך שזה מה שיפריע לו?"
רז סימן לה והם עברו בדלת ונכנסו לחדר נפרד. במרכז החדר עמד שולחן ועליו אקווריום בגודל בינוני. בתוך האקווריום שכן תיקן בגודל של כף יד אנושית. מחושיו הארוכים והשעירים נעו בעצבנות. "תוציאו אותו, הם לא קומוניקטיביים בשבי." אמרה דנה. רז סימן לשוטר שעמד ליד.
"אני לא נוגע בזה." אמר השוטר בהעוויית גועל. רז חייך לדנה בהתנצלות.
"תזכירו לי לא לקרוא לכם כשיתקיפו אותי ג'וקים." היא אמרה עת הושיטה את ידה פנימה לאקווריום והוציאה את התיקן. היא הניחה אותו על השולחן. רז והשוטר השני לקחו כל אחד כמה צעדים אחורה. "תירגעו," אמרה דנה. "הוא לא ילך לשום מקום. נכון?"
התיקן הניע את מחושיו לעברה, ורגלו האחורית הימנית רעדה מעט. "לא הולך." הקול היה חרקני וזמזמני. "אה.. רז.. אני.. יש לי עוד ניירת במשרד..."
"תלך, תלך," סימן לו רז. השוטר יצא מהחדר במהירות.
דנה הביטה ברז. "מה אתה רוצה לדעת?"
רז משך בכתפיו. "הוא היה על הקיר שתחתיו מצאנו את גופת הקורבן. שיספר לנו מה הוא ראה."
"מה הוא ראה? הוא עיוור."
"מה עיוור?"
"ג'וקים הם עיוורים."
"אז שיספר לנו מה הוא שמע."
דנה התכופפה וקרבה אל התיקן. היא ליטפה בעדינות את הכנפיים המרפרפות. "ספר לי מה אכלת היום."
"אכלת אותך."
"מה הוא אמר?" שאל רז.
"הוא אמר 'אכלת אותך'. הוא מתכוון שהוא אכל מישהו כמוני, אדם."
"איך הוא יכול לאכול אדם?"
"הוא בטח כרסם את הגופה שלו."
"לא." אמר התיקן. "היו שניים. ישנו ביחד על הרצפה. ואז אחד קם. לקח חיים של שני. וברח. אני אכלתי קצת זה שברח."
"קבל תיקון." אמרה דנה לרז. "הוא כרסם את הרוצח."
כשרז יצא מהחדר, ידו הייתה מונחת על בטנו. הוא מיהר לשירותים. "תוציאו מתוכו דגימת DNA," הוא אמר לשוטרים שמיהרו אליו בעקבות רעשי ההקאה שלו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
