פרק 11
כאשר הגענו אל הרחבה שתי הנקבות השומרות שהופקדו להשגיח על דז'ה טוריס מיהרו ועשו עצמן כמקבלות עליהן את השמירה עליה פעם נוספת. הילדה המסכנה התכווצה כנגדי ואני חשתי את שתי ידיה הקטנות נאחזות ומתהדקות על זרועי. בעודי מנפנף משם את הנשים הודעתי להן שמעתה והלאה סולה תטפל בשבוייה, ויתר על כן הזהרתי את סרקוז'ה שכל תשומת לב אכזרית נוספת שתוענק מצדה כלפי דז'ה טוריס תביא לקיצה הכואב והפתאומי.
איומי, לרוע המזל, גרם ליותר נזק מאשר טובה לדז'ה טוריס, שהרי, כפי שלמדתי מאוחר יותר – גברים לא הורגים נשים על מאדים וגם להפך, כך שסרקוז'ה רק נתנה בנו מבט מכוער, ועזבה על מנת ליזום את מאמציה להטרידנו.
במהרה מצאתי את סולה והסברתי לה שאני מבקש שתשמור על דז'ה טוריס כשם ששמרה עלי; שאני מבקש שהיא תמצא לשתיהן מקום מגורים שבו לא יוטרדו בידי סרקוז'ה, ולבסוף הודעתי לה שאני אעבור לגור עם הגברים האחרים.
סולה העיפה מבט בעיטורים שנשאה ידי והיו תלויים על כתפי.
''אתה מנהיג גדול כעת ג'ון קרטר'' אמרה. ''ומחובתי לבצע את פקודתך, אף שאני בהחלט שמחה לבצע אותה ללא התחשבות בתנאים כלשהם. האיש שנושא אתה את נשקו היה לוחם אדיר, אשר זכה בדרכו להעלאת דרגותיו בהרג עד שהתקרב למעמדו של טארס טארקאס, אשר, כפי שאתה יודע, שני ללורקואס פטומאל בלבד. ''אתה בדרגה האחת עשרה, אך יש עוד כעשרה מנהיגים בקהילה הזו, אשר תדרג אותך במיומנות''.
''ואם אהרוג את לורקואס פטומל''? שאלתי.
''אתה תהיה בדרגה הראשונה, ג'ון קרטר – אך אתה יכול לזכות בכבוד זה רק אם לורקואס פטומל יסכים להילחם בך מרצונו החופשי, או שיתקפך ותהרגו מתוך הגנה עצמית, אז, תזכה במעמדו''.
אני צחקתי, ושיניתי את הנושא – לא היה לי כל רצון מיוחד להרוג את לורקואס פטומל, ועוד פחות רצון להיות ג'ד בקרב הט'ארקים.
ליוויתי את סולה ודז'ה טוריס בחיפושים אחר מגורים חדשים בעבורן, כאשר מצאנו בניין, קרוב יותר לאולם קבלות הפנים אשר היה בנוי באדריכלות יומרנית בהרבה ממגורינו הקודמים. בבניין הזה גם מצאנו דירות שינה אמיתיות, עם מיטות עתיקות וענקיות ממתכת מחושלת ושרשראות זהב משתלשלות מגג השיש שלהן. העיטורים על הקירות היו מפורטים ביותר, ושלא כמו ציורי הקיר בבניינים האחרים אני בחנתי אותם, ומצאתי דמויות אנושיות רבות במחברים. הם היו של אנשים כמותי, עם צבע הרבה יותר בהיר משל דז'ה טוריס. הם היו לבושים בגלימות חינניות, זורמות, עטורות במתכת ותכשיטים ושיערם היה זהוב ושופע או בצבע אדום ברונזה. הגברים היו מגולחי פנים ורק כמה מהם היו חמושים. האירועים תיארו על פי רוב, אנשים בהירי עור, ובהירי שיער במחזה.
דז'ה טוריס שילבה את ידיה בהתפעלות לנוכח יצירות אומנות מרהיבות אלה, אשר חוללו על ידי אנשים שנכחדו משכבר; בעוד שסולה, מצד שני, כנראה לא הבחינה בהן.
החלטנו להשתמש בחדר הזה, שהיה בקומה השנייה והשקיף על הכיכר, כחדר מגורים לדז'ה טוריס ולסולה, ובחדר סמוך אליו בצורה עורפית כדי לאחסן אספקה ולבשל מזון. אני שלחתי את סולה להביא מצעים, מזון וכלי אוכל כשהיה בכך צורך, ואמרתי לה שאשמור על דז'ה טוריס עד שתחזור.
כאשר סולה יצאה דז'ה טוריס פנתה אליי בחיוך קלוש.
''ולאן, אם כן, האסירה שלך תברח כשתשחרר אותה, אלא אם כן היא צריכה לעקוב אחריך מפני שהיא משתוקקת להגנתך, ומבקשת את סליחתך על מחשבותיה האכזריות נגדך בימים האחרונים''?
''את צודקת'', עניתי, ''אין מנוס לאף אחד מאתנו אלא אם כן נלך ביחד''.
''שמעתי את אתגרך כלפי היצור שאתה מכנה טארס טארקאס, ואני חושבת שאני מבינה את עמדתך בין האנשים האלה, אבל מה שאיני יכולה להבין, הוא את טענתך שאינך מבארסום''.
''בשמו של אבי אבותיי הראשון, אם כך'', היא המשיכה, ''מהיכן אתה? אתה דומה כל כך לבני עמי, אך גם כה שונה מהם. אתה מדבר בשפתי, ועם זאת שמעתיך אומר לטארס טארקאס שאך למדת אותה לאחרונה. כל בני בארסום מדברים באותה הלשון מהקוטב הדרומי, עד לקוטב הצפוני – למרות שצורות הכתב שונות אחת מהשנייה. רק בעמק דור, שבו נהר האיס נשפך לים האבוד של קורוס, שם אמורה להיות שפת הדיבור שונה, והשערה זו נובעת רק מהאגדות שלנו, שסופרו בידי אבות אבותינו. אין שום תיאור של בן בארסום, שחזר במורד נהר האיס, מחופיו של קורוס בעמק דור. אל נא תאמר לי שחזרת משם! הם היו הורגים אותך בצורה איומה ונוראה בכל מקום על פני בארסום אילו הייתה זו האמת; תאמר לי שאין זאת כך''!
בעיניה היה ניצוץ שונה, מוזר; בקולה הייתה נימה של הפצרה, וידיה הקטנות הושטו אל חזי, והיו צמודות אלי כאילו כדי לסחוט הכחשה מלבי.
''איני יודע את מנהגיכם, דז'ה טוריס, אך בווירג'יניה שלי ג'נטלמן לא היה משקר על מנת להציל את עצמו; אני אינני מעמק דור; אני לעולם לא ראיתי את נהר האיס המסתורי; הים האבוד של קורוס הינו עדיין אבוד, לפי מיטב ידיעתי. האם את מאמינה לי''?
ואז הכתה בי פתאום המחשבה שחרדתי מאד לכך שהיא אמורה להאמין לי. זה לא שחששתי מהתוצאות שתגענה מאמונה כללית על חזרה מגן עדן או מגיהינום של בארסום, או מה שזה לא היה. אך למה זה קרה, אם כן! מדוע אכפת לי ממחשבותיה? הסתכלתי למטה עליה; פניה היפיפיות סלדו, עיניה הנפלאות נפתחו עמוק אל נשמתה; וכשהעיניים שלה פגשו בשלי ידעתי מדוע, ואני הצטמררתי.
גל של תחושה דומה עבר גם בה; היא התרחקה ממני באנחה, והפנתה את פניה הרציניות, היפיפיות אל פני ולחשה: ''אני מאמינה לך, ג'ון קרטר; אני איני יודעת מהו 'ג'נטלמן', מעולם לא שמעתי על ווירג'יניה לפני כן; אבל אנשי בארסום אינם משקרים – אם אין הם רוצים לומר את האמת, הם לא ידברו. היכן אם כך נמצאת 'ווירג'יניה' זו, ארצך ג'ון קרטר''? היא שאלה, וזה נראה היה ששם יפה זה של מדינתי הנאווה מעולם לא נשמע יפיפה יותר מכשהגו אותו אותן שפתיים מושלמות, באותו יום רחוק שנעלם זה משכבר.
''אני מעולם אחר'', עניתי, ''העולם הגדול שנקרא כדור הארץ, שמסתובב סביב השמש המשותפת לנו ובא בסדר לפני בארסום שלך, אשר אנו מכירים כמאדים. ''איך הגעתי לכאן איני יכול לומר לך, שכן איני יודע; ''אך הנה אני כאן, ועקב כך שנוכחותי אפשרה לי לשרת את דז'ה טוריס אני שמח להיות כאן''.
היא נתנה בי מבט מודאג, ארוך ושואל. ידעתי שיהיה זה קשה להאמין למה שאמרתי, ולא יכולתי לקוות שהיא תעשה זאת ולכן לא היה חשוב לי כמה השתוקקתי לשמור על כבודה ואמונתה אלי. וודאי שהעדפתי שלא לספר לה דבר על המאורעות שעברתי, אך איש לא יכול היה להביט לעומק העיניים הללו ולסרב לבקשתה הקטנה.
סוף כל סוף היא חייכה, נאנחה, ואמרה: ''אהיה חייבת להאמין אף על פי שאיני מבינה. אני בקלות יכולה לתפוס שאינך מבארסום של ימים אלה; אתה כמונו, אך עדיין שונה – אבל מדוע לי להטריד את ראשי המסכן עם בעיה מסובכת כזאת, כשלבי אומר לי להאמין מפני שברצוני להאמין''!
היה זה היגיון טוב, היגיון ארצי נשי וטוב, ואם זה יניח את דעתה לא יכולתי גם למצוא בו ולו פגם אחד.למען האמת הוא היה ההיגיון היחיד מסוגו שיכל לשאת את בעייתי. נכנסנו אז לשיחה כללית, שבה היו שאלות ותשובות רבות לכל צד. היא הייתה מסוקרנת ללמוד על מנהגי אנשיי, ואף הציגה בפני ידע רב ומרשים על מאורעות בכדור הארץ. כאשר תשאלתי אותה בצורה מעמיקה יותר על היכרות לכאורה זו עם דברים ארציים היא צחקה – ואז בכתה:
''למה, כל תלמיד בבארסום יודע על הגיאוגרפיה, והרבה בנוגע לחי ולצומח, כשם שהוא יודע גם את ההיסטוריה של עולמך כאילו היה עולמו. האם אין אנו יכולים לראות כל מה שמתרחש על כדור הארץ, כפי שאתה מכנה אותו – האם אינו תלוי בשמים תמיד באותה נקודה רגילה''?
זה הביך אותי, אני חייב להודות, ממש כשם שטענותיי הביכו אותה; וסיפרתי לה זאת. אז היא הסבירה לי באופן כללי את המכשירים שהיו בשימוש אנשיה, ופיתוחם נישלם לפני עידנים, אשר אפשרו להם לשדר על מסך תמונה מושלמת של כל כוכב לכת במערכות שמש רבות. תמונות אלה היו כל כך מושלמות בפרוטן, עד שכשצולמו והוגדלו, עצמים שגודלם לא עולה על גודל של עלה עשב היו מזוהים באופן די ברור. הרבה לאחר מכן, כשכבר הייתי בהליום, ראיתי רבות מתמונות אלה, כמו גם את המכשירים שיצרו אותן.
''אם אכן דברים ארציים כה מוכרים לך'', שאלתי, ''מדוע אינך מזהה אותי כאחד מתושביו''?
היא חייכה פעם נוספת, כמו ילד מפונק המשועמם מחקירה אליה הוא נתון.
''בגלל, ג'ון קרטר'', היא ענתה, ''שכמעט בכל פלנטה וכוכב ישנה אטמוספרה ותנאים המתקרבים בכל לאלו של בארסום, שבהם מופיעות צורות חיים כמעט זהות לך ולי; ויתר על כן, אנשי כדור הארץ, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מכסים את גופם עם חתיכות מכוערות ומוזרות של בד, ואת ראשיהם אביזרים מחרידים, אשר בתכליתם לא נוכל אף להרהר; ואילו אתה, כאשר נמצאת על ידי לוחמי הט'ארק, גופך היה בלתי מעוטר ובלתי מכוסה לחלוטין.
''העובדה שלא ענדת עיטורים היא הוכחה מוצקה לכך שאין מוצאך בבארסום, בעוד שההיעדר של כיסויים גרוטסקיים עשוי לגרום ספק בטיב ארציותך''.
אז, אני סיפרתי לה את פרטי המסע מכדור הארץ, הסברתי שגופי שכב שם, בלבוש מלא – בגדים מוזרים של אזרח שיגרתי. בנקודה זו חזרה סולה עם חפצינו האישיים המועטים ועם בן המאדים הצעיר שלקחה תחת חסותה, אשר, כמובן, היה חייב לחלוק עימן במגורים.
סולה שאלה אותנו אם היה לנו אורח בעת היעדרותה, ונראתה מופתעת מאד כשענינו לשלילה. נראה שכשעלתה דרך הגישה לקומות הגבוהות שבהן שכנו מגורינו, היא פגשה בסרקוז'ה יורדת למטה. החלטנו שהיא וודאי צוטטה לנו, אך מכיוון שלא יכולנו להיזכר בשום דבר בעל חשיבות שעבר בינינו, פטרנו את העניין כבעל השלכות מועטות, מלבד שהתחייבנו לעצמנו שנהיה זהירים כמיטב יכולתנו בעתיד.
דז'ה טוריס ואני נפלנו אז לחקירתם של האדריכלות והעיטור של חדריו היפים של המבנה בו התגוררנו. היא סיפרה לי שהאנשים האלה חיו ככל הנראה לפני יותר ממאה אלף שנים. הם היו אבותיו הקדומים של הגזע שלה, אבל היו מעורבים עם הגזע הגדול השני של מאדים הקדום, שהיה כהה מאד, כמעט שחור, וגם עם הגזע הצהוב – אדמדם ששגשג באותו הזמן.
שלושת הגזעים הגדולים הללו של מאדים הקדום נאלצו לכרות ביניהם ברית אדירה כשההתייבשות של ים המאדים אילצה אותם לחפש את האזורים הפוריים המעטים יחסית, ומצטמצמים בתמידות, ולהגן על עצמם, בתנאי חיים חדשים, כנגד השבטים הפראיים של בני המאדים הירוקים.
תקופה של יחסים קרובים ונישואי תערובת היא שהביאה להולדת גזע האנשים האדומים, אשר דז'ה טוריס הינה בתו הנאווה והיפהפייה. בעקבות דורות של תלאות ומלחמות בלתי פוסקות בין גזעיהם השונים, כך גם עם גזע האנשים הירוקים, ובטרם התאימו את עצמם לתנאים שהשתנו, חלק גדול מהתרבות הנעלה ורבים ממדעי הרוח של בני המאדים בהירי השיער אבדו; אבל הגזע האדום של ימינו הגיע לנקודה בה הוא חש שהוא מהווה תגליות חדשות ותרבות תכליתית יותר מכל מה שהונח באופן בלתי הפיך ונקבר עם בני בארסום העתיקים, מתחת לאינספור העידנים שחלפו.
בני המאדים העתיקים הללו היו עם מטופח וספרותי עד מאד, אך במהלך התהפוכות באותן מאות שנות ניסיון של הסתגלות מחודשת לתנאים חדשים, לא רק הפסיקו את הקדמה והתעשייה שלהם לחלוטין, אלא שכמעט בכל ארכיוניהם, התקליטים, והספרים אבדו.
דז'ה טוריס קישרה עובדות מעניינות רבות ואגדות לגזע האבוד הזה של האנשים האצילים והאדיבים. היא אמרה שהעיר בה חנינו הייתה אמורה להיות מרכז המסחר, והתרבות ושמו קוראד. היא נבנתה על נמל יפה, טבעי, ומוקף ביבשה ובגבעות מרהיבות. העמק הקטן בחזית המערבית של העיר, היא הסבירה, היה כל מה שנותר מהנמל, ואילו המעבר בין הגבעות לקרקעית הים העתיק, היה התעלה שדרכה עבר המשלוח עד לשערי העיר.
חופיהם של הימים הקדומים היו מנוקדים בערים כאלו בדיוק, ואחדות פחותות, במספרים הולכים וקטנים, שנמצאו מתכנסות לכיוון מרכז האוקיינוסים, כאשר האנשים מצאו לנכון לעקוב אחרי המים הנסוגים, עד שהצורך כפה עליהם את ישועתם האחרונה, הידועה בשם תעלות המאדים.
היינו כה שקועים בחקירת הבניין ובשיחתנו עד שהייתה זו שעת אחר צהריים מאוחרת לפני שהבנו זאת. הושבנו לתפיסת המצב הנוכחי על ידי שליח שנשא זימון מלורקואס פטומל אשר פקד עלי להתייצב לפניו במיידי. בעודי מברך את דז'ה טוריס ואת סולה לפרידה, ומצווה על וולה לעמוד על המשמר, מיהרתי אל אולם קבלות הפנים, שם מצאתי את לורקואס פטומל וטארס טארקאס שישבו על הקתדרה.
כאשר הגענו אל הרחבה שתי הנקבות השומרות שהופקדו להשגיח על דז'ה טוריס מיהרו ועשו עצמן כמקבלות עליהן את השמירה עליה פעם נוספת. הילדה המסכנה התכווצה כנגדי ואני חשתי את שתי ידיה הקטנות נאחזות ומתהדקות על זרועי. בעודי מנפנף משם את הנשים הודעתי להן שמעתה והלאה סולה תטפל בשבוייה, ויתר על כן הזהרתי את סרקוז'ה שכל תשומת לב אכזרית נוספת שתוענק מצדה כלפי דז'ה טוריס תביא לקיצה הכואב והפתאומי.
איומי, לרוע המזל, גרם ליותר נזק מאשר טובה לדז'ה טוריס, שהרי, כפי שלמדתי מאוחר יותר – גברים לא הורגים נשים על מאדים וגם להפך, כך שסרקוז'ה רק נתנה בנו מבט מכוער, ועזבה על מנת ליזום את מאמציה להטרידנו.
במהרה מצאתי את סולה והסברתי לה שאני מבקש שתשמור על דז'ה טוריס כשם ששמרה עלי; שאני מבקש שהיא תמצא לשתיהן מקום מגורים שבו לא יוטרדו בידי סרקוז'ה, ולבסוף הודעתי לה שאני אעבור לגור עם הגברים האחרים.
סולה העיפה מבט בעיטורים שנשאה ידי והיו תלויים על כתפי.
''אתה מנהיג גדול כעת ג'ון קרטר'' אמרה. ''ומחובתי לבצע את פקודתך, אף שאני בהחלט שמחה לבצע אותה ללא התחשבות בתנאים כלשהם. האיש שנושא אתה את נשקו היה לוחם אדיר, אשר זכה בדרכו להעלאת דרגותיו בהרג עד שהתקרב למעמדו של טארס טארקאס, אשר, כפי שאתה יודע, שני ללורקואס פטומאל בלבד. ''אתה בדרגה האחת עשרה, אך יש עוד כעשרה מנהיגים בקהילה הזו, אשר תדרג אותך במיומנות''.
''ואם אהרוג את לורקואס פטומל''? שאלתי.
''אתה תהיה בדרגה הראשונה, ג'ון קרטר – אך אתה יכול לזכות בכבוד זה רק אם לורקואס פטומל יסכים להילחם בך מרצונו החופשי, או שיתקפך ותהרגו מתוך הגנה עצמית, אז, תזכה במעמדו''.
אני צחקתי, ושיניתי את הנושא – לא היה לי כל רצון מיוחד להרוג את לורקואס פטומל, ועוד פחות רצון להיות ג'ד בקרב הט'ארקים.
ליוויתי את סולה ודז'ה טוריס בחיפושים אחר מגורים חדשים בעבורן, כאשר מצאנו בניין, קרוב יותר לאולם קבלות הפנים אשר היה בנוי באדריכלות יומרנית בהרבה ממגורינו הקודמים. בבניין הזה גם מצאנו דירות שינה אמיתיות, עם מיטות עתיקות וענקיות ממתכת מחושלת ושרשראות זהב משתלשלות מגג השיש שלהן. העיטורים על הקירות היו מפורטים ביותר, ושלא כמו ציורי הקיר בבניינים האחרים אני בחנתי אותם, ומצאתי דמויות אנושיות רבות במחברים. הם היו של אנשים כמותי, עם צבע הרבה יותר בהיר משל דז'ה טוריס. הם היו לבושים בגלימות חינניות, זורמות, עטורות במתכת ותכשיטים ושיערם היה זהוב ושופע או בצבע אדום ברונזה. הגברים היו מגולחי פנים ורק כמה מהם היו חמושים. האירועים תיארו על פי רוב, אנשים בהירי עור, ובהירי שיער במחזה.
דז'ה טוריס שילבה את ידיה בהתפעלות לנוכח יצירות אומנות מרהיבות אלה, אשר חוללו על ידי אנשים שנכחדו משכבר; בעוד שסולה, מצד שני, כנראה לא הבחינה בהן.
החלטנו להשתמש בחדר הזה, שהיה בקומה השנייה והשקיף על הכיכר, כחדר מגורים לדז'ה טוריס ולסולה, ובחדר סמוך אליו בצורה עורפית כדי לאחסן אספקה ולבשל מזון. אני שלחתי את סולה להביא מצעים, מזון וכלי אוכל כשהיה בכך צורך, ואמרתי לה שאשמור על דז'ה טוריס עד שתחזור.
כאשר סולה יצאה דז'ה טוריס פנתה אליי בחיוך קלוש.
''ולאן, אם כן, האסירה שלך תברח כשתשחרר אותה, אלא אם כן היא צריכה לעקוב אחריך מפני שהיא משתוקקת להגנתך, ומבקשת את סליחתך על מחשבותיה האכזריות נגדך בימים האחרונים''?
''את צודקת'', עניתי, ''אין מנוס לאף אחד מאתנו אלא אם כן נלך ביחד''.
''שמעתי את אתגרך כלפי היצור שאתה מכנה טארס טארקאס, ואני חושבת שאני מבינה את עמדתך בין האנשים האלה, אבל מה שאיני יכולה להבין, הוא את טענתך שאינך מבארסום''.
''בשמו של אבי אבותיי הראשון, אם כך'', היא המשיכה, ''מהיכן אתה? אתה דומה כל כך לבני עמי, אך גם כה שונה מהם. אתה מדבר בשפתי, ועם זאת שמעתיך אומר לטארס טארקאס שאך למדת אותה לאחרונה. כל בני בארסום מדברים באותה הלשון מהקוטב הדרומי, עד לקוטב הצפוני – למרות שצורות הכתב שונות אחת מהשנייה. רק בעמק דור, שבו נהר האיס נשפך לים האבוד של קורוס, שם אמורה להיות שפת הדיבור שונה, והשערה זו נובעת רק מהאגדות שלנו, שסופרו בידי אבות אבותינו. אין שום תיאור של בן בארסום, שחזר במורד נהר האיס, מחופיו של קורוס בעמק דור. אל נא תאמר לי שחזרת משם! הם היו הורגים אותך בצורה איומה ונוראה בכל מקום על פני בארסום אילו הייתה זו האמת; תאמר לי שאין זאת כך''!
בעיניה היה ניצוץ שונה, מוזר; בקולה הייתה נימה של הפצרה, וידיה הקטנות הושטו אל חזי, והיו צמודות אלי כאילו כדי לסחוט הכחשה מלבי.
''איני יודע את מנהגיכם, דז'ה טוריס, אך בווירג'יניה שלי ג'נטלמן לא היה משקר על מנת להציל את עצמו; אני אינני מעמק דור; אני לעולם לא ראיתי את נהר האיס המסתורי; הים האבוד של קורוס הינו עדיין אבוד, לפי מיטב ידיעתי. האם את מאמינה לי''?
ואז הכתה בי פתאום המחשבה שחרדתי מאד לכך שהיא אמורה להאמין לי. זה לא שחששתי מהתוצאות שתגענה מאמונה כללית על חזרה מגן עדן או מגיהינום של בארסום, או מה שזה לא היה. אך למה זה קרה, אם כן! מדוע אכפת לי ממחשבותיה? הסתכלתי למטה עליה; פניה היפיפיות סלדו, עיניה הנפלאות נפתחו עמוק אל נשמתה; וכשהעיניים שלה פגשו בשלי ידעתי מדוע, ואני הצטמררתי.
גל של תחושה דומה עבר גם בה; היא התרחקה ממני באנחה, והפנתה את פניה הרציניות, היפיפיות אל פני ולחשה: ''אני מאמינה לך, ג'ון קרטר; אני איני יודעת מהו 'ג'נטלמן', מעולם לא שמעתי על ווירג'יניה לפני כן; אבל אנשי בארסום אינם משקרים – אם אין הם רוצים לומר את האמת, הם לא ידברו. היכן אם כך נמצאת 'ווירג'יניה' זו, ארצך ג'ון קרטר''? היא שאלה, וזה נראה היה ששם יפה זה של מדינתי הנאווה מעולם לא נשמע יפיפה יותר מכשהגו אותו אותן שפתיים מושלמות, באותו יום רחוק שנעלם זה משכבר.
''אני מעולם אחר'', עניתי, ''העולם הגדול שנקרא כדור הארץ, שמסתובב סביב השמש המשותפת לנו ובא בסדר לפני בארסום שלך, אשר אנו מכירים כמאדים. ''איך הגעתי לכאן איני יכול לומר לך, שכן איני יודע; ''אך הנה אני כאן, ועקב כך שנוכחותי אפשרה לי לשרת את דז'ה טוריס אני שמח להיות כאן''.
היא נתנה בי מבט מודאג, ארוך ושואל. ידעתי שיהיה זה קשה להאמין למה שאמרתי, ולא יכולתי לקוות שהיא תעשה זאת ולכן לא היה חשוב לי כמה השתוקקתי לשמור על כבודה ואמונתה אלי. וודאי שהעדפתי שלא לספר לה דבר על המאורעות שעברתי, אך איש לא יכול היה להביט לעומק העיניים הללו ולסרב לבקשתה הקטנה.
סוף כל סוף היא חייכה, נאנחה, ואמרה: ''אהיה חייבת להאמין אף על פי שאיני מבינה. אני בקלות יכולה לתפוס שאינך מבארסום של ימים אלה; אתה כמונו, אך עדיין שונה – אבל מדוע לי להטריד את ראשי המסכן עם בעיה מסובכת כזאת, כשלבי אומר לי להאמין מפני שברצוני להאמין''!
היה זה היגיון טוב, היגיון ארצי נשי וטוב, ואם זה יניח את דעתה לא יכולתי גם למצוא בו ולו פגם אחד.למען האמת הוא היה ההיגיון היחיד מסוגו שיכל לשאת את בעייתי. נכנסנו אז לשיחה כללית, שבה היו שאלות ותשובות רבות לכל צד. היא הייתה מסוקרנת ללמוד על מנהגי אנשיי, ואף הציגה בפני ידע רב ומרשים על מאורעות בכדור הארץ. כאשר תשאלתי אותה בצורה מעמיקה יותר על היכרות לכאורה זו עם דברים ארציים היא צחקה – ואז בכתה:
''למה, כל תלמיד בבארסום יודע על הגיאוגרפיה, והרבה בנוגע לחי ולצומח, כשם שהוא יודע גם את ההיסטוריה של עולמך כאילו היה עולמו. האם אין אנו יכולים לראות כל מה שמתרחש על כדור הארץ, כפי שאתה מכנה אותו – האם אינו תלוי בשמים תמיד באותה נקודה רגילה''?
זה הביך אותי, אני חייב להודות, ממש כשם שטענותיי הביכו אותה; וסיפרתי לה זאת. אז היא הסבירה לי באופן כללי את המכשירים שהיו בשימוש אנשיה, ופיתוחם נישלם לפני עידנים, אשר אפשרו להם לשדר על מסך תמונה מושלמת של כל כוכב לכת במערכות שמש רבות. תמונות אלה היו כל כך מושלמות בפרוטן, עד שכשצולמו והוגדלו, עצמים שגודלם לא עולה על גודל של עלה עשב היו מזוהים באופן די ברור. הרבה לאחר מכן, כשכבר הייתי בהליום, ראיתי רבות מתמונות אלה, כמו גם את המכשירים שיצרו אותן.
''אם אכן דברים ארציים כה מוכרים לך'', שאלתי, ''מדוע אינך מזהה אותי כאחד מתושביו''?
היא חייכה פעם נוספת, כמו ילד מפונק המשועמם מחקירה אליה הוא נתון.
''בגלל, ג'ון קרטר'', היא ענתה, ''שכמעט בכל פלנטה וכוכב ישנה אטמוספרה ותנאים המתקרבים בכל לאלו של בארסום, שבהם מופיעות צורות חיים כמעט זהות לך ולי; ויתר על כן, אנשי כדור הארץ, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מכסים את גופם עם חתיכות מכוערות ומוזרות של בד, ואת ראשיהם אביזרים מחרידים, אשר בתכליתם לא נוכל אף להרהר; ואילו אתה, כאשר נמצאת על ידי לוחמי הט'ארק, גופך היה בלתי מעוטר ובלתי מכוסה לחלוטין.
''העובדה שלא ענדת עיטורים היא הוכחה מוצקה לכך שאין מוצאך בבארסום, בעוד שההיעדר של כיסויים גרוטסקיים עשוי לגרום ספק בטיב ארציותך''.
אז, אני סיפרתי לה את פרטי המסע מכדור הארץ, הסברתי שגופי שכב שם, בלבוש מלא – בגדים מוזרים של אזרח שיגרתי. בנקודה זו חזרה סולה עם חפצינו האישיים המועטים ועם בן המאדים הצעיר שלקחה תחת חסותה, אשר, כמובן, היה חייב לחלוק עימן במגורים.
סולה שאלה אותנו אם היה לנו אורח בעת היעדרותה, ונראתה מופתעת מאד כשענינו לשלילה. נראה שכשעלתה דרך הגישה לקומות הגבוהות שבהן שכנו מגורינו, היא פגשה בסרקוז'ה יורדת למטה. החלטנו שהיא וודאי צוטטה לנו, אך מכיוון שלא יכולנו להיזכר בשום דבר בעל חשיבות שעבר בינינו, פטרנו את העניין כבעל השלכות מועטות, מלבד שהתחייבנו לעצמנו שנהיה זהירים כמיטב יכולתנו בעתיד.
דז'ה טוריס ואני נפלנו אז לחקירתם של האדריכלות והעיטור של חדריו היפים של המבנה בו התגוררנו. היא סיפרה לי שהאנשים האלה חיו ככל הנראה לפני יותר ממאה אלף שנים. הם היו אבותיו הקדומים של הגזע שלה, אבל היו מעורבים עם הגזע הגדול השני של מאדים הקדום, שהיה כהה מאד, כמעט שחור, וגם עם הגזע הצהוב – אדמדם ששגשג באותו הזמן.
שלושת הגזעים הגדולים הללו של מאדים הקדום נאלצו לכרות ביניהם ברית אדירה כשההתייבשות של ים המאדים אילצה אותם לחפש את האזורים הפוריים המעטים יחסית, ומצטמצמים בתמידות, ולהגן על עצמם, בתנאי חיים חדשים, כנגד השבטים הפראיים של בני המאדים הירוקים.
תקופה של יחסים קרובים ונישואי תערובת היא שהביאה להולדת גזע האנשים האדומים, אשר דז'ה טוריס הינה בתו הנאווה והיפהפייה. בעקבות דורות של תלאות ומלחמות בלתי פוסקות בין גזעיהם השונים, כך גם עם גזע האנשים הירוקים, ובטרם התאימו את עצמם לתנאים שהשתנו, חלק גדול מהתרבות הנעלה ורבים ממדעי הרוח של בני המאדים בהירי השיער אבדו; אבל הגזע האדום של ימינו הגיע לנקודה בה הוא חש שהוא מהווה תגליות חדשות ותרבות תכליתית יותר מכל מה שהונח באופן בלתי הפיך ונקבר עם בני בארסום העתיקים, מתחת לאינספור העידנים שחלפו.
בני המאדים העתיקים הללו היו עם מטופח וספרותי עד מאד, אך במהלך התהפוכות באותן מאות שנות ניסיון של הסתגלות מחודשת לתנאים חדשים, לא רק הפסיקו את הקדמה והתעשייה שלהם לחלוטין, אלא שכמעט בכל ארכיוניהם, התקליטים, והספרים אבדו.
דז'ה טוריס קישרה עובדות מעניינות רבות ואגדות לגזע האבוד הזה של האנשים האצילים והאדיבים. היא אמרה שהעיר בה חנינו הייתה אמורה להיות מרכז המסחר, והתרבות ושמו קוראד. היא נבנתה על נמל יפה, טבעי, ומוקף ביבשה ובגבעות מרהיבות. העמק הקטן בחזית המערבית של העיר, היא הסבירה, היה כל מה שנותר מהנמל, ואילו המעבר בין הגבעות לקרקעית הים העתיק, היה התעלה שדרכה עבר המשלוח עד לשערי העיר.
חופיהם של הימים הקדומים היו מנוקדים בערים כאלו בדיוק, ואחדות פחותות, במספרים הולכים וקטנים, שנמצאו מתכנסות לכיוון מרכז האוקיינוסים, כאשר האנשים מצאו לנכון לעקוב אחרי המים הנסוגים, עד שהצורך כפה עליהם את ישועתם האחרונה, הידועה בשם תעלות המאדים.
היינו כה שקועים בחקירת הבניין ובשיחתנו עד שהייתה זו שעת אחר צהריים מאוחרת לפני שהבנו זאת. הושבנו לתפיסת המצב הנוכחי על ידי שליח שנשא זימון מלורקואס פטומל אשר פקד עלי להתייצב לפניו במיידי. בעודי מברך את דז'ה טוריס ואת סולה לפרידה, ומצווה על וולה לעמוד על המשמר, מיהרתי אל אולם קבלות הפנים, שם מצאתי את לורקואס פטומל וטארס טארקאס שישבו על הקתדרה.