פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 12 שנים ו-1 חודשים הוא נהג לדבר עם טוסטרים. חלק שני. Maddie Lautner

  *כמו שאמרתי, עוד דמויות חדשות. אני אסביר עליהם בסוף.
  
  הקרדיט הולך לדראז.*
  --
  
  "מר ולנטיין, אדוני," קול של ילדה קטנה נשמע מהמדרגות. ממתי יש להם ילדה? הרי הם נשואים רק שנה... מרק הסתכל בבלבול לכיוון המדרגות, עליהן עמדה ילדה קטנה עם צמות בלונדיניות ונמשים בולטים. מרק לא זוכר אותה...
  "כן רייצ'ל?" ואל שואל באנחת תבוסה. הילדה - רייצ'ל, הוא קרא לה - יורדת שתיים-שתיים במדרגות ונעמדת מול ואל, מסתירה למרק את הטלוויזיה שהוא הדליק מחדש (בדיוק התחיל איך פגשתי את אימא). "ואני אמרתי לך, תקראי לי ולנטיין. לא מר, או אדוני. את לא זרה לי." הילדה נראית קצת מפוחדת. מרק רוצה לרוץ ישר לכיוונה, כי למרות שהוא לא בדיוק מכיר אותה הוא מחבב אותה דווקא ולא רוצה שהיא תפחד משום דבר - בעיקר לא מוואל! לא! למה לפחד ממנו?
  
  "מר- ולנטיין, אנחנו לא הולכים היום לכנסייה?" היא שואלת בחשש קל ומחבקת את הדובי שהיא הביאה איתה. ולנטיין כותב במהירות משהו על דף שהוא מצא על השולחן ונותן אותו למרק.
  
  בפתק כתוב 'זאת רייצ'ל. היא הילדה שאנחנו עומדים לאמץ. היא נלקחה מאימא שלה כי אימא שלה התעללה בה בטענה שהאל שונא ילדים ושהיא ילדה רעה.' ואל אומר משהו לרייצ'ל וקם להכין ארוחת בוקר בתלונות שכואב לו הראש מהשטויות שאימא שלה החדירה לה לראש. רייצ'ל עוקבת אחריו כמו ברווזון אחרי אימא שלו, שואלת עוד ועוד שאלות כגון: "אז אנחנו לא הולכים לכנסייה?", "למה לא הולכים?", "אני יודעת שהיום יש לבן חתונה, אבל זה לא מאוחר יותר?", "הוא הבטיח לי שאני אהיה נערת הפרחים. מותר לי?" ו"אני יכולה לעזור לך להכין פנקייקים עם בננות? אימא לא הרשתה לי להכין פנקייקים עם בננות." ואל עונה לה כמובן, ומרק מתרכז בטלוויזיה. הוא לא זוכר מה קרה קודם, אבל הקול של טד מוסבי (כן, הוא זוכר את השמות שלהם, הוא רואה טלוויזיה הרבה) אמר "זהו. מעכשיו אני מתמסד." ומסביבו הכל בער ודפים התעופפו לכל מקום.
  
  רייצ'ל מתיישבת על הכיסא הגבוה הכחול שלה שליד הבר, שוולנטיין קנה לה כשהוא הלך לקנות לה בגדים וצעצועים. היא לא ירדה ממנו אף פעם. זה היה המקום האהוב עליה, ליד הבר במטבח, ממש מול קערת הבננות. ולנטיין נותן לה סכין פלסטיק ומורה לה להתחיל לחתוך בננות, אם היא רוצה פנקייק בננה. היא רוצה להגיד לו שהיא לא אוהבת לחתוך בננות כי הן אומרות לה שזה לא הוגן שדווקא היא, אבל היא נזכרת בבית ובחגורת השרשראות של אימא ומתחילה לחתוך בצייתנות. מי יודע מה יעשו לה אם היא לא תקשיב לוולנטיין? אולי הוא ייקח ממנה את הדובי שלה? אבל היא אוהבת את הדובי שלה. היא לא רוצה שהוא ייקח אותו. הבננה הראשונה מתחילה לדבר אליה בקול ילדותי קצת, והיא עונה בשמחה, אבל בשקט. בבית היא הייתה מדברת עם הבננות כל הזמן, וגם עם המקרר והתנור והדלתות והטלוויזיה והארון והרצפה אבל אימא שלה אמרה לה שזה לא בסדר. ולנטיין ומרק אף פעם לא אמרו לה שזה לא בסדר. הם לא דיברו על זה איתה. אולי הם לא יודעים... וטוב שכך. הם לא צריכים לדעת. אף פעם.
  ~
  "רו!" רומיאו שומע ממרחק. עוד חצי שעה הוא עולה למטוס. מה עכשיו?
  
  אבל זאת איימי פיי, עם ג'ולייט. רגע, מה? אבל איימי הייתה אמורה לבוא בטיסה אחרת... והם החליטו מזמן שג'ולייט לא תעלה על שום טיסה שהיא לא ללונדון, לסבא שלה. ג'ולייט מדדה על רגליים קטנות ושמנמנות וקוראת לרומיאו בקול רם, ואיימי פיי מאחוריה, מנסה לתפוס אותה. אחד החסרונות בילדה בת שנה וחצי, כנראה. איימי פיי מרימה את ג'ולייט ומתקדמת במהירות אל רומיאו. "לא איחרנו, נכון? יש עוד חצי שעה?"
  "מה את עושה פה, איימי?"
  "טיסה של הדקה האחרונה. התקשרו אליי, אמרו שהטיסה התבטלה, שיש אפשרות להחליף טיסה לשלוש וחצי, אבל באמת נראה לך שאני הולכת לאחר?" היא מושיטה אליו את ג'ולייט ומוציאה בקבוק מים. "הילדה הזאת נהיית כבדה מיום ליום. חבל שאתה יותר בחזרות מאשר בבית כדי להבין את זה."ג'ולייט מושיטה ידיים אל שקית העוגיות ורומיאו מוציא לה אחת. היא מתקשה קצת באכילה ובסוף מחליטה למצוץ את העוגיה. רו תוהה אם מרק יזכור אותה בכלל. הפעם האחרונה שהוא ראה אותה הייתה ביום ההולדת של רוזלין, לפני חודש. אבל כנראה שכן, כי הוא ראה אותה הרבה, ובפייסבוק, ובטוויטר, ובכל מקום.
  
  חצי שעה עוברת די במהירות, והם עולים לטיסה, כשהוא נדחק ליד החלון, ג'ולייט יושבת בינו ובין איימי. ובצד השני של איימי, איך לא, פליציאנו מדינה. כנראה הוא חושב שרומיאו ואיימי נשואים, כי איימי ביקשה ממנו לשבת במקום שלה... וחוץ מזה, יש להם את ג'ולייט. זה לא די סימן לזה שהם כנראה, איכשהו, נשואים?
  
  אבל לא, הם לא נשואים. ואין מצב שהוא חושב עליו עכשיו. רומיאו, לא! כן, הוא איטלקי, והוא סקסי, והמבטא שלו עושה לו דברים שקשה לו לתאר, אבל הוא לא הומו! לא! בכלל לא! איימי כנראה במצב דומה, כי מהצד השני של פליציאנו יושבת מנאר רוסטאמי. מנאר היא חברת קאסט של רומיאו, והם עומדים להעלות ביחד את "האביב מתעורר" כוונדלה ומלכיור. לדעתו של רומיאו, מנאר הייתה יכולה להיות בקלות דוגמנית, אם לא הודות למוצא שלה ולדפקט הקל שיש לה בעיניים. ועכשיו, כשהוא ידע שאיימי בי, הוא ידע שכנראה גם היא חושבת ככה. טוב, אז חבל לשניהם, המסכנה נשואה. הוא לא יודע למה מנאר טסה ללוס אנג'לס בדיוק, אבל בטח יש לה סיבה טובה להיעלם לבעלה.
  
  ג'ולייט נראית קצת משועממת, ומשיכות חזקות בחולצה שלו מבהירות לו שהוא צריך להפסיק לבהות בפליציאנו - זה כל מה שהוא עשה בזמן האחרון כנראה - ולהתעסק קצת בבת שלו. אז הוא מוציא מהתיק שברגליים שלו (תיק שאיימי הביאה) אחד מהספרים של ג'ולייט ומתחיל להקריא לה, והיא ממלמלת שטויות ועוזבת את החולצה שלו. שלוש שעות וקצת והם ב-LAX. שלוש שעות וקצת, והוא יכול להתקשר לרוזי ולהגיד לו שהוא צריך הסעה לסן פרנסיסקו, ושכדאי לו להשאיר את קטרינה ולוצ'נטיו עם בן עד שהם יגיעו, כי קטרינה מלחיצה את ג'ולייט קצת ולוצ'נטיו בכלל לא מתייחס למה שקורה. תסמונת של ההפרעה המשונה שלו. הוא עדיין לא הבין מה השם שלה.
  ~
  "ולנטיין, הבננה אומרת שהיא לא אוהבת פנקייקים. אפשר לאכול אותה?" רייצ'ל מיד משתתקת. לא! למה היא אמרה את זה? עכשיו הוא יכעס עליה וירביץ לה עם חגורה וייקח לה את הדובי שלה! היא לא רוצה שהוא ייקח לה את הדובי שלה!
  "אם הבננה רוצה שתאכלי אותה, את יכולה לאכול אותה. אז נחתוך עוד בננה," הוא מחייך אליה. "מה עוד היא אומרת לך?"
  "היא אומרת, 'לחשוב על מקום טוב, לחשוב על מקום טוב!'. אתה לא כועס עליי שאני מדברת עם בננות?"
  "זה בסדר גמור," הוא אומר לה. "זה אולי מצביע על סכיזופרניה, אבל אנחנו לא נדע אם את לא רוצה שיגידו לך בדיוק מה זה. בן מדבר עם טוסטרים. הוא לא מדבר כמעט עם שום דבר אחר אבל, כי בין התנור והמקרר שלו יש ריב."
  "ועם בננות?"
  "הוא לא מדבר עם בננות, כי לדעתו אין להן קול."
  "אבל כן יש להן קול!" היא מתעקשת. "למשל, הבננה עם הכתם בצורת לב, קוראים לה קאסטודיה, והיא מדברת איתי כל הזמן. היא אמרה שהיא לא רוצה להיות בננה. 'סיינדו און פלאטאנו אס מאלו. מוי מאלו. יו קווריה סר און קרטון דה ליצ'ה, פרו לה וידה נו מי דז'ו.' אתה יודע מה זה אומר, ולנטיין?"
  "זה אומר, 'להיות בננה זה רע. רע מאוד. רציתי להיות קרטון חלב אבל החיים לא הרשו לי.' זה מה שקאסטודיה אומרת לך?" הוא שאל אותה בחיוך קל ושם את הפנקייק הראשון על הצלחת הכחולה הפרחונית של רייצ'ל.
  "כן... אם החיים היו יותר הוגנים, נראה לך שהיא הייתה קרטון חלב?"
  "אם החיים היו יותר הוגנים, לא היית באה לפה." הוא מטגן עוד ארבעה פנקייקים, עורם אותם על הצלחת של רייצ'ל ומביא לה, עם מייפל וקצפת בצד. היא דוחפת את הקצפת הצידה, כי היא "לא במצב רוח לקצפת היום", ומטביעה את הצלחת שלה במייפל.
  
  אחד היתרונות של החיים אצל ולנטיין ומרק זה שהיא יכולה לאכול מה שהיא רוצה והם לא יגידו שהיא ילדה רעה ושאסור לה. היא משתדלת מאוד לא לקום בשתיים בלילה ולקחת מהמקרר פודינג שוקולד שהם קנו לה במיוחד, למרות שהם אמרו לה שזה בסדר ושמותר לה. זה למה היא מרשה לעצמה לאכול את הפנקייקים שלה עם יותר מייפל משהיא צריכה. ואז היא עוד שותה את החלב-סויה-בטעם-שוקו הזה שרוזלין מכריח את מרק לשתות. זה לא כזה מגעיל כמו שמרק אומר, או כנראה שזה כי היא לא שתתה את זה אף פעם. היא כל הזמן מקבלת כוס מים ושלוש פרוסות לחם ליום, ועכשיו יש לה מקרר שלא נועלים בלילה עם הרבה אוכל ומותר לה לאכול את כולו. היא יודעת שהיא צריכה להודות לאל על כל מה שהיא מקבלת כאן כל שנייה של היום, הצלמיות של הקדושים אוזוולד (הפטרון של ה-29 לפברואר, תאריך הלידה שלה) וג'נביב (הפטרונית של כל בעלות שמה - השם האמצעי של רייצ'ל הוא ג'נביב) כל הזמן מזכירים לה שהיא צריכה, והיא תמיד עושה את זה, רק בנוכחותם. אחרת זה לא כאילו זה נחשב, כי בבית שלהם אין צלמיות של קדושים בכל מקום כמו בבית, שאפילו בחדר השירותים יש צלמית של הקדושה אפולוניה. חוץ מהתליון של הקדוש כריסטופר של ולנטיין, היא לא ראתה שום צלמיות. לצלמיות שבחדר שלה יש קולות מעניינים לדעתה. לאוזוולד יש קול נמוך עם טון של מישהו שיודע מה הוא אומר ומתכוון לזה. כיף לדבר איתו על דברים חשובים כמו מה המורה שלה בבית הספר לימדה אותה היום (לכתוב את השם המלא שלה, Rachel Genevieve O'Flahertie) אבל הוא לא מבין כל כך בתכניות טלוויזיה שהיא אוהבת ובשמלה החדשה שקנו לה לכבוד החתונה והיא אוהבת מאוד-מאוד. ג'נביב, לעומתו, ממש ממש נחמדה. יש לה קול גבוה ושקט, והיא מבינה בשמלות ובתכניות טלוויזיה כמו "My Little Pony: Friendship is Magic", היא אוהבת את אוזוולד, אבל אוזוולד לא יודע, אז הן שומרות על זה כסוד. רייצ'ל טובה בלשמור על סודות. היא שומרת על כל מיני סודות, כמו על הסוד שג'נביב מאוהבת באוזוולד, או הסוד של לוצ'נטיו, שהוא לא אוהב את המציאות כי אין שם סוסי פוני מנצנצים.
  
  היא גומרת לאכול ושמה את הצלחת בכיור, ועולה לחדר להודות לאל בפני הצלמיות ולדבר איתם, ואז גם להתכונן לנסיעה לבית ספר. היא לא אומרת לאף אחד שיש היום חתונה כי היא לא רוצה. והיא גם לא תגיד. עד שהיא תרצה.
  
  --
  *טוב, אז...
  רייצ'ל בת ארבע וחצי, והיא מין בובת חרסינה קטנה. לקחו אותה מאימא שלה כי אימא שלה התעללה בה בטענה שהיא ילדה רעה ושהאל שונא ילדים רעים. היא חונכה להיות ילדה קתולית שמפחדת מחייה, ואז לקחו אותה ומרק וואל רצו לאמץ אותה, והיה בלגן עם הטפסים, ועד שיגיעו טפסים היא גרה איתם. היא נולדה ב-29 לפברואר, 2016, מה שהופך את הקדוש הפטרון שלה לקדוש אוזוולד (חקרתי את זה), ואימא שלה רצתה להגן עליה עוד קצת, אז היא נתנה לה כשם אמצעי את השם ג'נביב. היא במצב בריאותי לא טוב במיוחד, וכשהם שמעו על המצב שלה ולנטיין רץ לקנות לה כל מה שילדה בת ארבע צריכה. אז החדר שלה די מלא בשטויות והיא אוהבת את כולם.
  איימי פיי, אני חושבת שחלקכם מכירים בשם איימי לפיי פרגרין, הבת המאומצת המומצאת של ג'ייקוב מגלן פורטמן מהמעון של מיס פרגרין, היא האקסית של רומיאו. הם נפרדו כשנולדה להם הבת שלהם, ג'ולייט. היא לומדת לתואר שני באוני' קולומביה. ג'ולייט בת שנה וחצי, אז אין מה לפרט כאן.
  קטרינה ולוצ'נטיו הם הילדים של רוזלין, ודי יראו אותם בחלק הבא...
  ומנאר היא האישה של אח של מירזה, אהבת חיי בן ה-16 שעובד בשביל טים ברטון. היא ממוצא איראני, בדיוק כמו מירזה ו-12 אחיו ואחיותיו, והכוונות שלה בלוס אנג'לס הן פשוטות - לאחיינית שלה יש יום הולדת, ובעלה נסע לשם כמה ימים קודם...*
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.