תרתי אחרי קצב ליבך,
וכל מה שאני רואה מלפני,
זה אותך מביט עלי והלאה,
לוחש כי הנך עומד לעזוב ולא לשוב,
ואני צועדת קדימה במעלה הרחוב הנטוש מאדם
ורואה רק אותך ואותי צועדים
כשהשמש יוקדת מעלינו וקרניה עוברות
דרכינו והלאה
בחזרה לחלל האינסופי
חלל שאיתו תיעלם
ואני עדיין מנסה לשמר את חזותך בראשי,
כשכל מה שמסביב מתחיל להתמוסס,
ומה שנותר זה
המכתש שנפער בליבי הדואב
ביום שבו לחשת באוזני כי הנך עוזב
הותרת בי אך ורק זכר עמום
של צעידה ביום קיצי,
ביום שאמרת כי הנך מתעתד לעזוב
ואני כתגובה לא אמרתי מילה
ככה אחרי שהשארת בי את חותמך
כמו קרני השמש היוקדת
גם אתה החלטת לחזור לחלל שהיה פעם שלך
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה