לחכות. לחכות זה מייאש. וקר לי. למה לעזאזל הם לא באים? קר לי! הלו? קבענו להיפגש פה, בעמק האבנים. אף אחד לא אמר שבעמק האבנים יהיה קר!ולא יהיה אבנים. זו עובדה לא חשובה? כואב לי לנשום. קר לי. מי מצפה לבת משפחת "אצולה" לקפוא בשלג? הריאות שלי כואבות כאילו שבכל נשימה משהו נשבר.
חברי המסדר? יותר נכון חבר-המסדר-שביקש-לפגוש-אותי-כאן? למה הם עוד לא הגיעו? אולי הם נתפסו בידי אויבינו המכונים הזומבים? לא. חברי המסדר נבחרו בכבוד. ואם כן... מה אז? אז לפחות הייתי מקבלת הודעה. כלשהי. אני ממש מקווה שהם יצרו איזשהו קשר איתי. לא נוטשים בת למשפחת גולדנפורסט בקרח ובקור. למה בחרנו להתנגד לשלטון דווקא בזמן הכי קר בשנה? אי אפשר היה למרוד בקיץ? אני לא מרגישה את הידיים שלי וכך גם את שאר תאי גופי.אני מקפצצת לי כבר כשעה בניסיון להתחמם, כמו איזו "פשוטת עם"! הם היו צריכים אותי להסתננות שלהם, אז איפה הם? אני חושבת על התוכנית חושבת שהיא קלה ומגלה שלא.... כי היא רק הסתננות לזומבים לא? טוב לא בסך הכל. לא כשאני מתכננת. לפני שבוע, בניסיון הראשון של המסדר, אני תכננתי... אני לא טובה עם תוכניות. אקצר ואומר שבכל סנטימטר יש חיישן אחר שמצפצף ומצפצף ואחרי אפילו בעיטות עים רגל הקרח שלי זה לא מפסיק. רגל שבורה כמעט זומבית. ולא קל להימלט מהם אחרכך וכן, זה ממש לא כיף כמעט להפוך לזומבי. כדי ללכת לנסות ושווב לעקוב אחרי הזומבים אני צריכה אספקה משוכללת, אבל עד שהם יבואו אני אהפוך לקרטיב פרזי. בוא כבר! אני צריכה אספקה! ותוכנית!
אני מבחינה בריח מעופש באוויר. ערפל זרחני ירקרק חולני מתחיל לחלחל מבין השלג צח והנעים למראה. הוא מתפשט באיטיות באוויר. יופי. עכשיו אני אזכה גם להיחנק. הערפל נראה סמיך ואפלולי, מלא ברשע. אני ממש לא רוצה לפגוש אותו. מאיפה לעזאזל הוא מגיע? שיט. יש כאן מפקדה. לחץ. פאניקה. אולי זה גז רעיל זה הזומבים? יש שמועות שיש להם גז שמכווץ איברים ביסוריי איימים ושורף אותך. אמאלה! אני לא רוצה למות. לא. לא. לא. מישהו מתקרב.אני מרגישה בו. אך בגלל הערפל אני לא יודעת מי. אולי אלה חברי המסדר? אנשי צבא המלך? או גרוע מזה, הזומבים? צמרמורת עולה בגופי, הערפל פגש אותי. אני נופלת. מתמוטטת. הקור עוטף אותי בצורה מושלמת עכשיו. במוות יש משהו מרגיע. משהו נדקר לי בכתף. טיפות דם חמות זולגות. מה זה? לא נשאר לי כבר כוח לחשוב. צרחה פילחה את דממת הלילה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה