הצורך לאהבה על ידי אדם מסויים, הידיעה שהוא אחר לגמרי ממה שהוא נראה, אבל המשיכה חסרת המעצורים, ללא שום סיבה - המחשבה המחרידה שלעולם לא תאהבו, הרגע של קרבה שכל כך נחשק, ההיסוס בנגיעה והרתיעה בהחזרתה, הרצון העז להתקרב לאדם הלא ידוע, הסקרנות הילדותית לדעת עליו עוד ועוד, ההכרה בכך שמחשבותיך מוגזמות וחולמניות, אך הן אינן מפסיקות. איך תדע לאן ללכת בשביל כדי להגיע אל היעד המיוחל? האם האדם הזה הוא סיבה טובה באמת להפוך לאחד העם? האם אינך שובר כל הסכמה שלך עם עצמך? האם אינך מתאהב? האם אינך אתה עוד? האם אינך מנסה להרשים אותו אדם? האם אינך חושב עליו בכל רגע שבו ראשך פנוי לו? האם אינך מתאים אותו לחלומותיך? האם אינך רחוק כל כך מלהיות קרוב?
האם אינך?
ומה הקול המרושע שאומר לך להניח לו? ומה הקול העדין המפציר בך לדבוק בו? האם אתה חייב לבחור, או שמא עליך לתת לזה לעבור?
והאם הקנאה אכן שיחקה את חלקה? האם היא פרצה בך אחרי שינה כה עמוקה?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
