תמיד חשבתי לעצמי- כמה טוב לקרוא הודעות ישנות.
להיזכר במי שהיית פעם ולהשוות.
זה סוג של חיוך אל הזיכרונות.
אבל אני לא אוהבת את זה יותר.
אני רק נזכרת כמה פעם היה לי טוב.
ומשווה את זה אל תקופת הביניים הזאת.
אני נזכרת באדם שכבר חשבתי ששכחתי.
נזכרת שלעולם לא אוכל לשכוח.
מי אמר שאני רוצה לזכור את זה?
כנראה שפעם לחשתי לעצמי שאני רוצה.
ועכשיו כמעט מאוחר להתחרט.
מצד אחד קוסם לי להשאיר הכל מאחור.
לעולם לא לחזור...
מצד שני-
האם אני יכולה לאבד חלק כלכך גדול מהעבר שלי?
לתת לו לשקוע בפח האשפה הווירטואלי?
ומה אם ארצה להחיות את הזכרונות,
אחרי שאדע לחלוטין שהן לא ישפיעו?
איך אמצא אותן אז?
אינטרנט, אני שונאת אותך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה