רק את שקוראת את שירי
יודעת
את נשמת אותן מילים יפות
שחצבתי מעומקי נשמתי
במיוחד בשבילך.
אך גם את לא יודעת-
את המחיר שבו
הם נקנו,
עד הרגע שבו
תסירי מהם בדמעותיך
את מעטה הדם הקרוש.
הניגוד הזה של הדמעות, העצובות לדעתי, שמביאות בסופו של דבר לדמעות שמחה ולהסרה של מעטה הדם הקרוש, שכמובן יכול להתפרש בהמון דרכים כמטאפורה.
ובכן רון, מדהים כמו תמיד!