פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 886 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים כל המשפחות המאושרות סתיו :)
יהב וגאיה יושבות שוב על המיטה ומדברות עד השעות הקטנות של הלילה על הנושא הטאבו הזה שהן מכירות אותו ואוהבות לדוש בו אחת עם השנייה. עד שהן מרגישות בנוח לדבר על בנות האדם שהן היו בעבר, על אפיזודות שקרו להן, אותן הן נוהגות להדחיק בחברת אנשים, גם בחברת אמא ואבא, אבל לא בינן לבינן. יהב וגאיה "אחיות במקרה אבל חברות מתוך בחירה" כמו שכתוב על המגנט במקרר בבית, אפילו יותר מזה. לפעמים הן חושבות שגם אם הן לא היו אחיות, אז בוודאי נפשה של זו הייתה נקשרת בנפשה של זו והן היו משתרגות בחיים אחת של השנייה, איכשהו.
גאיה ממש אוהבת לדבר על הילדות הקשה שהייתה לה כילדה, איך נהגו להתעלל בה בבית הספר, איך הייתה משלמת ביוקר על ניסיונות חוזרים ונשנים להיות קצת יותר פופולרית וקצת להוריד מעצמה כדי להתקבל בחברה, איך תמיד הרגישה לא יוצלחת, איך כל החיים תלך לפסיכולוג, איך לדעתה הכל זה חינוך אבל היא כמובן לא מאשימה את ההורים, כי היא טובת לב אמתית כזאת ממש מבפנים והם לא אשמים- אי אפשר לגדל בצורה מושלמת.
כל הזמן היא אומרת ליהב שבגלל שליהב הייתה רשת חברתית בטוחה יותר אז יהב קבלה את הביטחון שלה מוקדם והיא יציבה יותר מבחינה נפשית, אבל שהיא עצמה רק נראית יציבה וזו פיקציה כי המים מהנהר הקדום שזעזע לה את אמות הספים של הילדות עוד מורגשים והם מחלחלים בה כל הזמן, בגלל זה היא תגדל ת'ילדים שלה אחרת, אולי תיקח אותם למכון אדלר כדי שיהיה להם בטחון עצמי, כי איך יכול להיות שלשלושת האחים אין בטחון עצמי? לפחות לא היה. כיום היא אומרת שהן כבר בסדר כי הרי הן עברו תהפוכות נפש.
חוץ מאורן.
שהוא זה כבר שיחה אחרת. אולי בפני עצמה.
אורן ניסה להתאבד לפני כמה שנים והוא מטופל הרבה זמן אצל פסיכיאטר וכל פעם שמדברים עליו זה נורא כבד. כבר אין כוח לפעמים לדבר עליו, משפחת פורת הם משפחה אופטימית ככה בגדול והם מדברים על הכל, ליברלים כאלה, אבל תמיד יש עננה כזו שמשהו רע יקרה עם אורן וכבר אין מה לעשות הוא מקבל את כל הטיפולים בעולם אז מקווים לטוב.
יהב נחשבת בבית לדמות השקולה יותר מבחינת האחים. יצא והיא מוצלחת יותר מבחינת הישגים. והיא גם חכמה והדעות שלה מאוזנות. מבפנים היא בכלל קיצונית, אבל איכשהו היא שובצה לתקן הזה בבית, אולי כי מישהו היה צריך לאייש אותו. יהב לא תמיד מתחברת לאמא ואבא שלה, היא מרגישה שהם לא מספיק רוצים להכיר אותה ורק מתפארים בהישגים השקריים שלה, לפעמים יהב תוהה את מי אמא שלה יותר אוהבת- את אורן או את גאיה. כי באורן היא משקיעה הרבה זמן ואנרגיות וכסף וכל הזמן דואגת. ואת גאיה היא אוהבת אהבה כזו שאי אפשר להסביר, היא כאילו מעריצה אותה על האינטיליגנציה הרגשית שלה. מה שבטוח. יהב כמעט בטוחה שאותה היא אוהבת הכי פחות.
לפעמים תו"כ שיחות עם גאיה, יהב נכנסת לדיפרסיה ומרגישה שכל העולם הזה הוא חרא, שהם משפחה בינונית ושנמאס לה שהנפשות של משפחת פורת כל כך מורכבות ומלאות בבעיות מפה ועד בורמה. יהב נזכרת שאבא שלה הוא כזה קצת משוגע והוא היה מרביץ להן קצת פעם, זה היה מזמן ממש, אולי כי ההורים שלו היו בשואה והרביצו לו גם לפעמים? והוא עובד שכיר אז הוא ממורמר כל הזמן. ואמא שלהן, בטוח שיש שם איזו אישיות גבולית, אם לא שמעתם התפרצות זעם של הגברת פורת אתם לא יודעים התפרצות זעם מהי.
גאיה לא מבינה שאמנם יהב נראית קשובה לה בשיחות הקטנות שלהן על המיטה, אבל יהב מפחדת מהמילה הבאה שגאיה תוציא מהפה, היא כמו לא רוצה לשמוע את זה, היא משחקת אותה "קול" אבל מבחינתה- וקטורים עפים באוויר אנה ואנה, הגרביטציה מתחזקת, היא נכנסת לחור שחור, השמיים נופלים.
לפעמים מעצבן אותה כמה שגאיה מתבכיינת על העבר שלה וממסכנת את עצמה. היא כבר לא יודעת אם זה כי היא אוהבת אותה וכואבת לשמוע על שהיה, או שהיא מרגישה שזה מלכלך את הדם שלה, כי הן מאותה המשפחה ומספיק יש את אורן שהוא בעייתי. אז עכשיו גם היא, נו מה הם עד כדי כך פגומים.
תמיד יום- יומיים אחרי השיחות שלהן, יהב כבר שוכחת ממה שהן דברו ופתאום יש יום כזה שהבריות טובות והשמש טובה והרחוב טוב והאדמה טובה והצחוק הוא טוב והעולם הוא טוב וכל היום צעדיה של יהב כמו טפיפות קלילות על מרבד החיים. והיא חוזרת הביתה, פושטת את מדי הקבע, יושבת קצת עם ההורים לראות טלוויזיה ולצחקק על הבלות העולם ואמא מספרת איך היה בקליניקה ואבא, שמספר מנקודת מבטו של פרופסור פורת, על הקולגות שלו שהוא שונא ומחקה אותם עד שאמא מתפוצצת מרוב צחוק. ואז הוא זורק לה שהיא חוזרת מאוחר מדי בגלל שהיא פתאום נרשמה לחוג תופים "מה יש לך ללמוד לתופף עכשיו בגיל 50?! בואי שבי קצת בבית תהיי עם בעלך" וגאיה סיימה להכין עבודה ואומרת שמעמיסים על הסטודנטים לכלכלה יותר מדי והולכת להכין לעצמה משהו לאכול ויהב בוחנת אותה כשהיא קמה ונזכרת כמה היא יפה ולעזאזל, איך היא כל כך רזה?? ואמא שלהן במשפט הקבוע "נו נו גאיה תספרי ריכולים מהלימודים. ורגע בואו נקרא לאורן. מה הוא יושב בחדר!" אז גאיה הולכת לקרוא לאורן ואומרת שהוא בא עוד 2 דקות כי הוא קורא ספר בהיסטוריה כי הוא מת על היסטוריה. איך הן אוהבות את אורן, אי אפשר לא להתאהב באורן, הנפש הכי עדינה בעולם. איזה בנאדם מקסים ומיוחד הוא, ואז גם הוא בא ובתנועות אציליות מתיישב ומחייך ומקשיב לגאיה ויהב מחליפות ביניהם דין ודברים, מסתלבטות האחת על השנייה לעיני כל המשפחה. וכולם קורנים.. חיוכים חושפי שיניים מכל הספות בסלון, ואמא שלהן אומרת "תראו איזה חתיך אורן! נכון שהוא הגבר הכי חתיך שיש???" וכולם כרגיל מהנהנים ואורן מחייך בחיוך מבויש שעושה אותו עוד יותר חתיך. ואז אמא התנצלה בפני גאיה על שאמרה לה אתמול שהיא מעדיפה שהחברה שלה מהלימודים תלך בשעות הלילה, פשוט כי היא הכי אוהבת כשהם רק הם, משפחת פורת המצומצמת בלי נספחים, ככה הכי נוח לה. לזה היא מחכה כל היום. לשבת ביחד בסלון בסוף כל יום.
ואז יהב חושבת לה, שדווקא, טולסטוי טעה, וגם כל המשפחות המאושרות, מאושרות כל אחת בדרכה שלה....
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים דווקא אני חשבתי שהכותרת הזאת אמורה להיות אירונית. שרון
כי כתבת הריי על כל מיניי תסבוכות נפשיות שלהם,
ושהם ״לכאורה״ משפחה מאושרת.
ואולי לזה באמת כיוונת(?)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים כיוונתי שהכותרת תראה אירונית אבל שהיא תפתיע ותהיה מהימנה סתיו :)
-
-
