פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 12 שנים ו-2 חודשים והוא רץ פחד

  והוא רץ, ורץ, ורץ... ורץ.
  עד שלא הצליח לנשום. עד שהכאב החד בצלעות הפך לבלתי נסבל.
  והוא המשיך לרוץ.
  הוא התגלגל, ומעד, ונשרט ונחתך. הלהבות רקמו חומה לוהטת מול פניו, חוסמות אותו. הוא התפרץ, כמו לא שם לב לרצועות האש שנשרכו משרווליו, כמו מסלק את הלהבות.
  ורץ.
  ואז הוא ראה אות החיטים המתנענעות ברוח, את השלווה של שדות החיטה בצהריים.
  אבל בשולי ים הזהב הזה כבר פשטו רצועות החום. האש פשטה כמו גץ בערימת זרדים, והשמיים האפורים של היום בבוקר נצבעו באדום.
  והוא עמד במרכז.
  ומשהו בתוכו, שביב זכוכית זעיר של נשמה, התנפץ.
  ברכיו התקפלו, וכל שנשאר לו לעשות הוא לנעוץ מבט בעולמו – העולם היחיד שהכיר – מתכלה. ככה, בין האש לשמים, בלי אף אחד שיבוא להציל אותו, בלי דבר שיגן עליו. והוא לא רצה שיגנו עליו.
  הוא רצה להגן. להגן על האדמה שלו. למות למענה. להתענות למענה. לא שיגנו עליו.
  ופתאום הוא חש בדחף. להילחם.
  
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.