פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 4981 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים בחיפושים אחר ג'ינג'יות עם רגליים ארוכות. ההיא
חלק א'- "סתם עוד סטוץ"
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=280412#noteId_280412
הבטתי במסכה שהתנדנדה מידית הדלת.
קמתי ולקחתי את המסכה, התרתי את הקשר וקשרתי אותה שוב על פני.
ניגשתי למראה והסתכלתי על עצמי, ובמיוחד על המסכה.
בזעם של רגע ניפצתי באגרופי את המראה וצעקה דקה בקעה מגרוני כשידי נמלאה דם ושברי זכוכית דקים.
עטפתי את היד בחולצתי ונשכבתי על המיטה, מכסה את פני בכרית, הבנתי שעשיתי טעות.
בזמן של כחצי שעה שכבתי על המיטה בלא נוע, לא רציתי לקום מהמיטה, אך 3 אנשים, שתי בחורות ובחור, נכנסו לחדר כשהם מצחקקים.
שתי הבחורות היו בלונדיניות, האחת לבשה שמלה ורודה קצרצרה והשניה שמלה לבנה חצי שקופה.
הגבר היה גבוה וצחנת סיגרים יצאה ממנו, הוא אחז בכל אחת מידיו בישבנן של הבנות, שלושתם היו בערך בגיל שלי, בערך בני 24.
זאת בעלת השמלה הורודה טיפסה על המיטה כשהיא מתקדמת לכיווני כנמרה חייתית, ואני שכבתי כהטרף שהיא מתכוונת לחסל ללא רחמים.
היא רכנה מעלי ושאלה בלחישה לתוך אוזני "רוצה להצטרף?", התמונה של ארבעתינו נדמתה בראשי הזויה מתמיד, יותר מדי מוזרה אפילו בשבילי.
הבטתי בבלונדינית בעיניים פעורות לרווחה, עינייה היו בצבע שקד, שונות לגמרי מעינייה של הג'ינג'ית.
היא העבירה את לשונה על שפתי ואז נישקה את שפתי התחתונה כשהיא שואבת אותה קלות לתוך פיה.
היה לה טעם של דובדבן, דובדבן שעירבבו אותו בכמות רבה מדי של אלכוהול, אבל בכל זאת דובדבן.
התאוששתי במהרה ונישקתי אותה בחוזקה, העיקר לסלק את הטעם של הג'ינג'ית מפי.
התיישבתי על המיטה והיא ישבה על ברכיה מולי, בתנועה חדה הורדתי את שמלתה המגוחכת וגוף כמעט מושלם נגלה מולי.
השלכתי את שמלתה לכיוון הזוג שבהה בנו, "אתם הולכים לצפות או להצטרף?" שאלתי אותם, קולי היה עצבני, בער בי החשק לנפץ עוד מראה אך ידי סבלה מספיק, רק רציתי להשמיד, לשבור או להרוג.
הבחורה בשמלה השקופה-לבנה אמרה בקול אדיש "בוא מיידן, נחפש חדר אחר", והם יצאו בעודם טורקים את הדלת מאחוריהם.
הבחורה הביטה בי וראתה את עיניי הרעבות, היא שלחה יד אל המסכה שהייתה עדיין על פני, תפסתי את ידה בחוזקה וכיפפתי אותה עד שהיא צעקה "תעזוב אותי! חתיכת בהמה! לא ככה מתנהגים לליידי!", גיחוך קל בקע מגרוני "ליידי..." מלמלתי לעצמי בשקט, "ליידי?!" שאלתי בקול מורם ולא מאמין, "אם את ליידי אז אני מלכת אנגליה", כעס בער בה וסטרה לי בחוזקה, סטירה שהחזירה אותי למציאות.
תפסתי בידה, התאווה שבעינייה הפכה לחשש מפני.
עזבתי את ידה והשכבתי אותה על המיטה, היא לא זזה בזמן שהסרתי מעלי את בגדי, הכל חוץ מהמסכה.
נצמדתי אליה ואנקה דקה יצאה מפיה, "ששש" אמרתי והצמדתי את שפתי לשלה כדי לחסום כל קול.
לא רציתי לשמוע או לראות את הבלונדינית, היא הייתה נתאבת בעייני, רק רציתי להרגע ולשכוח את עינייה של הג'ינג'ית שעדיין הסתובבו במוחי, אותם עיניים שאזכור אך לא אראה שוב.
הבלונדינית ניסתה ליצור איתי קשר עין בכל הזדמנות, עיניי השקד שלה תפסו את מבטי, אך לא יכולתי להביט בה עוד.
התרחקתי בעודי מתנשף, היא קמה על ברכיה והעבירה אצבע על חזי, עינייה נעו לכיוון דרום והיא נשכה את השפה שלה, "מרשים" היא אמרה בקול חושני והצמידה את ידי לחזה שלה ונאנחה.
ידי נעו על החזה שלה והיא נאנחה יותר ויותר בזמן שידיה שלה טיילו על שאר גופה, "המנתח הפלסטי יכל לעשות עבודה יותר טובה" אמרתי בקלות נפש, בתגובה לזה היא הסיטה את ידי מגופה וקמה.
היא לבשה את השמלה הורודה והתכוונה ללכת, היא שמה לב לשני כוסות זכוכית מונחות לצד המיטה, כוסות היין שלי ושל הג'ינג'ית, היא לקחה את הכוס המלאה יותר והטיחה בפני.
היא יצאה מהחדר וטרקה את הדלת בחוזקה, הייתי כולי מכוסה ביין, במחשבה שניה זה הגיע לי.
התלבשתי במהירות והצתתי סיגריה, שאפתי ונשפתי באיטיות, סיגריות, עוד החלטה גרועה.
יצאתי מהחדר התכלת כשהמסכה עדיין על פני, המסדרון היה מלא באנשים שהתעלסו אחד עם השני, נגעלתי מהם, אבל כבר הייתי חלק מהם, מאותו הרגע שנישקתי את הג'ינג'ית במסכה, עכשיו המסכה הזאת, הייתה עלי, מסתירה את הפנים שלי מפני כולם, כדי שלא יביטו בפני וירגישו את הגועל שאני חש כלפיהם.
הערב הייתי אמור לשכוח הכל, לא להתעסק בכלום, להרגיש חופשי, וזה גם מה שקרה עם הג'ינג'ית, ריחפתי על ענן, אך כשהיא נעלמה נפלתי חזק למטה, כל התחושות הרעות שהיא לקחה איתה, חזרו, והבלונדה הכפילה את הרצון שלי למחוק הכל ולהשתחרר, להיות מאושר, השגתי את האושר הרגעי הזה עם הנערה במסכה, ועכשיו אני תקוע בלי דרך מוצא.
פילסתי את דרכי בין האנשים עד שהגעתי לבר, חשבתי שקצת אלכוהול יסדר לי את הראש, אחרי כמה שוטים יצאתי מהמועדון ותפסתי מונית לבית, בעוד שנסעתי ראיתי את השלט "ספרטה" נעלם מאחורי, השלט והג'ינג'ית, נותרה רק המסכה.
הגעתי לדירה ופתחתי את הדלת, הלכתי בצעדים כושלים לחדר שלי וצנחתי עם המיטה הרכה.
פשטתי מעלי את כל בגדי והתכרבלתי מתחת לערימת השמיכות, נרדמתי מהר כשאני חושב על הלילה האחרון.
אני זוכר במעורפל עיניים ירוקות רוכנות לעברי ושפתיים רכות נצמדות לשלי, יכולתי להרגיש את הלשון שלה, הריח שלה והנשימה שיצאה מאפה, רציתי לעטוף אותה בזרועותי ולהרגיש את פעימות ליבה כשהיא צמודה לחזי.
אך במקום ידיים עדינות שנוגעות בכתפי, יד גסה של גבר החלה לנער אותי.
פתחתי את עיניי וראיתי את השותף שלי לדירה, סטיבן, מנער אותי ואומר לי לקום.
"מה השעה?" שאלתי בעצלנות ברורה, "השעה שתזיז את עצמך מהמיטה כי יש לך עבודה, אם תאחר הפעם... ג'רי יחנוק אותך עם העניבה הכחולה שלו" הוא אמר במהירות.
אני וסטיבן עובדים יחד במשרד עורכי דין קטן, לא בחירת הקריירה הראשונה שלי אבל הכסף טוב.
"שוב חלמת על לוסי? ", הוא שאל בעודו מתלבש," אתה חייב לשכוח ממנה בנאדם" הוא הוסיף, אחרי כמה שניות של מחשבות לא ברורות על האקסית שאלתי "למה אתה חושב שחלמתי עליה?", מבטו הורד לכיוון השמיכה והוא אמר "רואים", הסרתי את הכרית מתחת לראשי ושמתי אותה על חלצי וראשי נחבט במזרן.
"לא לוסי", אמרתי בעודי מתחיל לשקוע במחשבות, "ג'ינג'ית בעלת רגליים ארוכות".
לפני שיצאתי לעבודה מצאתי את המסכה הכסופה שהייתה מוטלת על הריצפה בין בגדים, הנחתי אותה בזהירות על השידה, שאלות מיותרות לא עלו מצד סטיבן, וטוב שכך.
עד השעה 12 בצהריים כבר הייתי משועמם והלכתי הביתה בתרוץ של כאב ראש, בעבודה לא מתייחסים אלי ברצינות, אז אין לי סיבה להתייחס אליהם.
כשחזרתי פתחתי את הדלת ונעלתי אותה מאחורי, מיהרתי לחדרי, כשנכנסתי ראיתי משהו שלא ציפיתי לראות, דמות נשית ישבה על המיטה, היא הייתה לבושה במכנסי ג'ינס ובטישרט שחור, ידיה שיחקו עם המסכה ושיערה היה פזור, היא הביטה בי בעיניה הגדולות ואמרה בקול עדין, "התגעגעתי", לא האמנתי למראה עיני ויכולתי רק לומר מילה אחת "לוסי".
לוסי ישבה על מיטתי, שערה השחור והארוך היה פזור, חיוכה היה מתוק כתמיד.
היא קשרה את המסכה על פניה והתקדמה בצעדיים איטים, היא חיבקה אותי ויכולתי לחוש בריח שלה, ריח משכר שכל כך היה חסר לי.
"אני מצטערת" אמרה בלי להביט בעיני וחיבוקה התחזק כשידיה נכרחו עוד ועוד סביבי, נצמדתי אליה בלי לומר דבר ורק הצמדתי את שפתי לראשה.
"אני רוצה לחזור למה שהיה אז, לתקופה המאושרת בה היינו יחד", היא אמרה והתרחקה ממני, היא הורידה את הטישרט והג'ינס, חושפת בפני את גופה, גוף חם שלא ראיתי הרבה זמן והייתי כמה אליו.
עדיין לא סלחתי לה, וגם בחיים לא אסלח, אך ברגעים מסויימים רק הדחפים פועלים והמוח נכבה, הדם ממנו אוזל ומועבר למקום אחר שחושב במקומך.
היא הצמידה את שפתיה לשפתי, והחלה להפשיט אותי מבגדי, הבגדים נזרקו בצורה מרושלת ארצה והיא כרעה על ארבע על המיטה, המסכה הכסופה שעל פניה הטרידה אותי מעט, אבל לא רציתי שתוריד אותה, היא הזכירה לי את ליל אמש ואת הג'ינג'ית.
נעמדתי על המיטה מאחוריה ונישקתי את גבה, שיערה השחור השתלשל מכתפיה והחוט של המסכה נגלה מתוח על ראשה, המיטה החלה לנוע במהירות הולכת וגוברת, ואיתה גופי.
הסתכלתי על שעון הקיר הגדול, הזמן בו זז במהירות, מחוג השניות הסתובב כגלגל מכונית, מעביר את הזמן ומגביר את התחושות, ניסיתי לא לחשוב, רק להרגיש.
היא התרוממה על ברכיה וגבה נצמד לחזי, הרגשתי שאני חוזר לאותה תקופה מאושרת, תקופה בה היינו רק אני ולוסי, יותר נכון לומר אני, לוסי והבחור שאיתו היא בגדה בי.
חיבקתי אותה, לא יכולתי לנוע יותר, היא הרכינה את ראשה לאחור ואמרה בקול מתחנן "אל תפסיק".
ידי התחילו לטייל לאיטן על גופה והיא נאנחה קלות, "תמשיך" היא אמרה בקול חלוש, קול שהעיד על שליטתי עליה, קול שמראה שהיא הייתה כנועה, אך למעשה היא תמיד שלטה, והשליטה עלתה לה לראש עד כדי כך שהיא הרשתה לעצמה לשחק בי, לבגוד, ולרמוס את לבבי לטובת מישהו אחר.
התרחקתי ממנה ונעמדתי על הריצפה, היא קמה ונעמדה מולי.
בהיתי בעינייה הפרועות שהשתוקקו אלי, היא התקרבה וליטפה את הלחי שלי בכף ידה, "מה קרה מותק?" היא שאלה וקולה העדין נשמע טוב בדממת החדר, בעבר קולה היה כמוזיקה לאוזני, יכולתי לשמוע אותה מדברת שעות על החלומות שלה, חלומות שכללו אותי, ועכשיו קולה זר לי, כקול מתוק יתר על המידה שאחר כך מקבלים ממנו צרבת.
לאחר שלא עניתי היא נישקה אותי בחוזקה, לשונה הגיעה במהרה לפי וידיה נחרכו סביבי.
אחזתי במותניה והרחקתי אותה ממני, מבטה הפך למפוחד ומבטי הפך לקר.
השפלתי את מבטי ושאלתי בלי להביט בה "את עדיין אוהבת אותו?", "את מי?" היא שאלה בתגובה, הרמתי קלות את מבטי וכף ידה הימנית אחזה בזרוע שמאל שלה.
"כן" היא ענתה בקול רדוד, "אז מה את עושה פה לעזאזל?!" צרחתי לכיוונה.
המשכתי לצרוח ולהטיח מילים לכיוונה, "את פשוט חסרת רגשות!, שברת אותי ואת רוצה לשבור אותי עוד?!" "חשבת בכלל לפני שנכנסת?" "את אמרת שאת רוצה להיות רק איתי ושיקרת!".
לקחתי את מנורת השולחן שהייתה על השידה וניפצתי אותה, זיכרונות מליל הפרידה שלנו הציפו אותי, ואיתם הכעס.
לוסי שתקה, היא הסירה את המסכה והשליכה אותה על המיטה, היא עמדה ולא אמרה דבר, עד שיבבה דקה יצאה מגרונה ודמעה זלגה במורד לחייה.
"לעזאזל" מלמלתי לעצמי וחיבקתי אותה, עוטף את זרועותי החמות סביבה.
היא חיבקה אותי והמשיכה ליבב, מרטיבה את גופי בדמעותיה.
ניסיתי להרגיע את לוסי וליטפתי את גבה הרועד ואמרתי "ששששש" בקול הכי עדין ורך שיכולתי להוציא מעצמי.
ידיה היו על חזי והיא בכתה בקול חלוש.
אחרי כמה רגעים שעמדו בשקט בלא נוע היא התרחקה והתחילה ללבוש בחזרה את בגדיה, וכך גם אני.
הבאתי לה נייר טישו לנגב את הדמעות והיא חייכה קלות בעודה מתיישבת על המיטה.
לא הסרתי את מבטי ממנה, מבקש לשאול את השאלה אך לא רוצה לדעת את התשובה, היא קלטה זאת וענתה לשאלה שלא נשאלה, "רבנו..." היא אמרה והשפילה מבט.
"נפרדתם? ", שאלתי בלי לחשוב פעמיים, לא ציפיתי לתשובה מסויימת, וגם לא ידעתי מה אעשה אחרי שאקבל אותה, אך היא לא אמרה דבר, רק הנידה את ראשה לשמאל ולימין, ואז שוב לשמאל.
האדם שחשבתי שהוא כל כך מושלם, מסתבר שהיא בוגדת בחבר שלה בעזרתי, היא לא רצתה אותי, אלא רק נחמה פשוטה, נחמה שמחירה היה אלפי זכרונות ששטפו את מוחי ואלפי רגשות שחשבתי שלא הרגיש לעולם.
עצמתי את עיניי, לא יכולתי להביט בה," ג'ייסון? ", קול עדין נשמע, אך התעלמתי ממנו, התעלמתי עד ששעתי דלת נטרקת.
צנחתי על המיטה כמת, או כמייחל למות, הרמתי את המסכה והבטתי בה, המסכה סימלה בשבילי לילה ללא דאגות, לא הגיע ללוסי לחבוש אותה.
אותו היום עבר מהר, הייתי בעיקר עסוק בלא לעשות כלום ולצפות במשחק כדורסל, וכך עבר גם כל השבוע, המחשבות על הג'ינג'ית בעלת הרגליים הארוכות לא סרו ממני, המסכה הייתה על השידה, הזכירה לי אותה, חלמתי באותו זמן על עינייה הירוקות, השתוקקתי למצוא אותה, חשקתי בה יותר מכל דבר אחר.
כשסוף השבוע כבר הגיע לבשתי שוב את החולצה השחורה והג'יננס האהוב עלי, קשרתי את המסכה סביב ראשי ויצאתי לאוויר הקר של הלילה.
במהרה תפסתי מונית ונסעתי לכיוון מועדון "ספרטה", העדפתי לא להסתכן בזה שמכוניתי תגנב.
בכניסה היה רועש, כמו לפני שבוע, עברתי את ההמון והגעתי למרפסת.
נעמדי עם פני לעיר, מביט אחר הנכנסים, הם כבר היו רגילים לשיטת ה"דפוק וזרוק", הם נראו כשדי גיהנום קטנים ומצחקקים, כאילו שהם התגנדרו לאירוע של שליחת הנשמות שלנו לגיהנום, והם ישבו בשורה הראשונה כדי לצפות בזה.
תהיתי אחרי כמה זמן כבר לא אכפת לך מנפשך שלך ומגופך, שאתה מוכן להתמסר בקלות יתרה לאדם זר, התחלתי גם לתהות אם אני אלך במסלול זה אחרי שאפגוש בג'ינג'ית.
עוד ועוד אנשים נכנסו, אך לא היה זכר לאף אחת עם שיער ג'ינג'י שופע.
לקחתי כוס משקה קר ולא ידוע, ריכוז האלכוהול היה בו יחסית גבוה, אחרי כמה לגימות חזרתי למרפסת, ממשיך לחפש.
ברגע מסויים ראיתי מישהי בבגד ירוק שדמתה ללוסי, גירשתי כל מחשבה עליה ובזמן זה שמטתי את הכוס מהמרפסת ארצה, התכופפתי מעבר למעקה כדי לראות אם מישהו נפגע כששמעתי קול עדין ונשי מאחורי, "חבל שתקפוץ, לילה יפה עכשיו, אתה לא חושב?".
הסתובבתי במהרה, מאחורי עמדה בחורה נמוכה, עם שיער קצר וסגול, היא לבשה בגדי עור צמודים ומגפיים גבוהות היו נעולות לרגליה, פניה היו ילדותיות, כשל פיה קטנה, אך חיוכה היה ממזרי.
היא התקרבה ובחנה אותי מכף רגל ועד ראש, לפי בגדיה ומבטה ניחשתי שהיא בקטע של BDSM, מה שהוכיח את הטענה הוא שהיא שלפה זוג אזיקים וכבלה את ידי האחת.
היא הובילה אותי במסדרון צר, ומשם במורד גרם מדרגות קטן, לא החלפנו מילים, היא רק הובילה אותי.
נטשתי את עמדת הצפיה שלי לבואה של הג'ינג'ית, אבל הייתי מתוח ועצבני, החלטתי לשחרר מתחים ואז לנסות שוב לחפש אותה, ובנוסף לזה סגולת השיער עיניינה אותי, למרות שקול בראשי צעק שזה מעוות מדי ויגמר על הצד הרע ביותר.
היא הובילה אותי למרטף אפור בעל תיקרה נמוכה, על קירות החדר היו פזורים פוסטרים של להקות מטאל אקראיות, בפינת החדר עמד מקרר קטן ובמרכז החדר עמד שולחן עץ גבוה, בפינה השמאלית היה רדיאטור ששמר על חום החדר ולידו היה זרוק מזרן ישן, ובצד הנגדי הייתה ספת עור שחורה ומפוארת.
היא הורידה את האזיק ואמרה "אתה יכול לקרוא לי הפנתרה", "ג'ייסון" אמרתי בחזרה אבל לא נראה שהיה לה אכפת משמי.
היא הפשיטה אותי מבגדי אך את בגדיה לא הסירה, היא דחפה אותי בידיה הקטנות לעבר ספת העור.
התיישבתי על הספה והיא על ברכי, היא התחילה לנשק אותי בשפתיה הרכות, הושטתי את ידי לעבר חולצתה אך היא סטרה לידי, הפנתרה מחצה אתה פי בין האגודל לאצבע ואמרה "פה אתה תעשה רק את מה שאני ארשה לך", הנהנתי קלות, העיניים האדומות שלה הביטו לתוך עיניי, הרגשתי כקורבן של ערפד ושהיא הולכת לשתות את דמי ואת חיי.
היא הורידה את מכנסיה ואחריהם תחתוני חוטיני שחורים, משאירה את המגפיים עליה והתיישבה עלי.
היא נעה מלעלה ומטה בעודה מנשקת את פי.
תפסתי במותניה ובתנועה זריזה השכבתי אותה על ספת העור, חייכתי לנגד חוסר שביעות רצונה מהעיניין.
ידי החלו במיומנות להסיר את כפתורי חולצת העור שלה, החזה החשוף שלה נגלה לפני וטמתני את ראשי בין שדיה.
הפנתרה דחפה אותי מעליה וסובבה בכוח את פטמותי, דבר שגרם לפני להתעוות, "כאן אני קובעת" היא אמרה בקול נוקשה.
היא הצביעה על עצמה ואמרה בברור "דום", ואז עלי ואמרה "סאב", מה שאומר בשפה פשוטה שולטטת ונשלט.
היא קמה מהספה ואמרה בקול תקיף "שכב", צייתתי ונשכבתי על ספת העור, היא התיישבה עלי כשגבה מופנה אלי, תמיד שנאתי את התנוחה הזאת.
היא זזה במהירות מתגברת וקולה הדהד בחדר הבטון.
לאחר זמן לא רב היא קמה מעלי, מתנשפת כולה, והחלה לנשק אותי לאורך חזי, "למה הפנתרה?" שאלתי בקלילות נפש.
היא שמה את ידה על פי והשתיקה אותי, האצבע שלה עברה לאורך גופי והיא נשכה את שפתה התחתונה, "שפתיים משגעות", אמרתי ונעצתי את מבטי בשפתיה, "אסור לך דבר" אמרה בתשובה, בכדי לעצבן אותה יותר התחלתי למנות את האיברים בה שאני רואה לפני, "שפתיים, עיניים, אף, כתפיים, שיער..." ואז היא שמה יד על פי וסתמה אותי.
"סתום!" אמרה בקול מורם והרימה את ידה.
"שפתיים" אמרתי בפעם השלישית אחרי שהסירה את ידה.
היא קמה ואמרה "עברת על החוקים, מגיע לך עונש", קולה היא אמור להשמע סקסי, אבל הוא כנראה רק גירה אותה, בי הוא העביר סלידה.
היא אזקה את ידי האחת והובילה אותי למזרן הישן, כשעברנו ליד השולחן עצרתי בעדה, בתנופה העפתי את כל מה שהיה על השולחן לכיוון הריצפה, סימנתי לה עם ראשי לכיוון השולחן.
היא בחנה את השולחן והתיישבה עליו, כשאני נצמד אל בין רגליה.
היא כרכה את רגליה סביבי וגערה בי להמשיך מהר יותר.
היא הצביעה למזרן ואמרה "אני רוצה לשם", הרמתי אותה ונשאתי אותה אל המזרן, מניח אותה עליו בעדינות.
ידי שהייתה אזוקה, נאזקה כעת לרדיאטור, וכך גם ידי השניה, "אל תזוז" היא אמרה בקול שובב וניגשה למכנסיה, מגששת בכיסים.
היא הוציאה מצית קטן, חשבתי שהיא רוצה לעשן אך אף סיגריה לא נראתה בידה, היא רכנה לידי ולחשה לתוך אוזני "דיברת יותר מדי, הגיעה הזמן לשלם".
היא הדליקה את המצית ועברה איתו ליד חזי, הרבה יותר מדי קרוב אליו.
הרגשתי בחום האש והיא צחקקה קלות, בקשתי להפסיק רק עוררה את הצורך שלה להמשיך.
היא עברה עם המצית לאורך כל גופי ואז הוציאה מכיס מכנסה נר קטן.
הנר הוצת מעלי והשעווה טפטפה על חזי, בכל פעם שפני התעוותו, פניה הוערו בסוג של הילה מוזרה ואכזרית.
אחרי זמן שנראה כמו נצח היא כיבתה את הנר ונשקה לשפתי, "זה יספיק לך" היא אמרה והחלה להתלבש.
"תשחררי אותי", אמרתי ובעטתי עם רגלי באוויר.
היא הניחה את המפתח על השולחן ויצאה מהחדר.
רק אני מסוגל לסבך את עצמי במצבים האלה.
אחרי זמן מה שהמוזיקה בלעה כל קול שיצא מפי, גבר שחום נכנס לחדר, הוא שיחרר את ידי.
התלבשתי ויצאתי מהחדר, עליתי בגרם המדרגות ופניתי לעבר היציאה, לא חיפשתי יותר את הג'ינג'ית, קול בראשי אמר לי שזה אבוד, רק המסכה שעל פני נותרה לי כזכרון מתוק.
תפסתי מונית וחזרתי לביתי.
במהלך השבוע שהיה ניסיתי לחשוב כמה שפחות על המועדון "ספרטה" ועל הג'ינג'ית, למרות ששניהם לא סרו ממחשבותי.
לאחר כשבוע בדיוק נקראתי להשאר על מאוחר בעבודה ולאסוף מסמכים אחדים מהמשרד השני שלנו בקצה העיר.
אחרי שאספתי את המסמכים הדרושים, פניתי בחזרה לביתי, רק רציתי לישון קצת.
גשם החל לרדת בחוץ והאווירה מסביב הפכה לעכורה, בדרכי ראיתי נערה צעירה הלבושה בשמלה קצרה ואדומה, עומדת לצידי הכביש.
עצרתי את הרכב והיא נכנסה פנימה, היה לה שיער שחור קצר ומסכה שחורה הייתה לבושה על פניה, הנערה הייתה רטובה כולה.
"אתה מגיע לספרטה?" שאלה, קפאתי במקומי, קולה היה מוכר להחריד, חשכת המוות שהשתרעה ברכב בלעה את הבעת פני כך שהנערה לא תראה אותה.
"כן" אמרתי קלות והיא חייכה, חיוך שבקושי יכולתי לראות בחושך, אך בכל זאת החיוך והעיניים היו מוכרות, רק השיער היה לא קשור.
ידי התאדקו סביב ההגה והיא הביטה קדימה, מחשבות מבולבלות רצו בראשי, מחשבות שנפסקו ברגע שהיא אמרה "יש לך מראה?".
יצאתי מהקיפאון והורדתי מולה את המראה שהייתה ברכב.
"השער שלי נרטב" היא אמרה בעודה מביטה למראה.
"יש לך שיער ממש יפה", אמרתי כשאני מנסה לא לחשוב על קולה ועל העינים הירוקות.
היא ציחקקה ואמרה "זאת פאה", בתנועה קלה היא הסירה את הפאה השחורה ושיער ארוך השתלשל לאורך גבה.
שיער ג'ינג'י.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים וואו זאבת המים
-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים תודה! ההיא (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים הי, גברת ג'ינג'ית עם רגליים ארוכות, את עצורה על argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
רמת כישרון מופרזת.
זה סוחף, מעניין, מות, הכול. טיפ טיפה שגיאות כתיב, אבל את מי זה מעניין, כשהסיפור עצמו כל כך טוב ?!
מחכה בקוצר רוח להמשך...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים אני לא ג'ינג'ית. p: ההיא
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים אולי, אבל argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
אין לי אף דרך אחרת לקרוא לך ^^
לא הייתי יכול לכתוב גברת ההיא, זה פשוט לא מסתדר :P
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים :) ההיא (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים את כנראה ג'נג'ית בנשמה.. גלית
-
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים לא להאמין איך את מצליחה לכתוב את הסיפור בכזו הצלחה שתמגנט אותי The girl in black (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים תודה! ההיא (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים וואו ! אהבתי(: שרון
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים תודה! ההיא
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים איזה כייפ שיש המשך... גלית
-
