כל הבנות האלה, עם הקעקועים מלאי המשמעות שמזדיינות כל ערב עם גבר אחר וכמעט מזמזמות בראש את המוסיקה העגומה שהייתה מתנגנת אם היו עושים עליהן סרט, היפייפיות המעונות.
ואז הן היו גומרות ובוכות ואומרות שהן מתוסבכות ומספרות מגילה שלמה של חיים שכבר שמעתי וראיתי
הצפייה הזו מהצד.. הכל נראה כמו הבל הבלים. דפוס חוזר ומשעמם. איש לא המציא את העצבות וגם לא את האובדנות.
היא זונה אז היא מתוסבכת, הם אומרים, והיא מאמינה. מאמינה שיש בה באמת משהו מיוחד, שגורם לה לזרוח על פני תבליט היקום הרב פריטי הזה. גורמים לה להאמין שהיא שווה משהו מעצם העובדה שהיא לא שווה כלום. איזה מן עיוות גס זה של המציאות?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
