מִשָּׁנָה שֶׁאֵינֶנָּה חוֹזֶרֶת,
מִיָּגוֹן שֶׁאֵינֶנּוּ חוֹזֵר –
מָה אֶשְׁמֹר לִי הַיּוֹם לְמַזְּכֶּרֶת,
מָה הַפֶּרַח אֶקְלַע בַּזֵּר?
מְעַטִּים הֵם רִגְעֵי הַנַּחַת,
וְרַבִּים לֵילוֹת הַמַּכְאוֹב.
וּבְכָל זֹאת אֶצְלַח לָקַחַת
מִן הָרַע וְגַם מִן הַטּוֹב:
יוֹם שֶׁל סְתָו, וּבוֹאוֹ שֶׁל אוֹרֵחַ,
עֵץ בּוֹדֵד בְּתוּגָה וְחֵן,
וְשְׂיחָה חֲטוּפָה, וְרֵיחַ
מֵי הַיָּם מִמֶּרְחָק צוֹנֵן.
יָצָאתִי לְבַדִּי לַדֶּרֶךְ.
לְשָׂדוֹת רְווּי גְּשָׁמִים,
וְרַגְלַי שֶׁשָּׁקְעוּ עַד בֶּרֶךְ
בְּלִטּוּף עֲשָׂבִים רָמִים.
וּשְׁמָמָה וְתֵל לֹא גָּבֹהַּ,
וּבִקְתָּה וּשְׁתֵּי בְּאֵרוֹת – – –
אֵיךְ אֵצֵא לְיָמִים יָבוֹאוֹ
עֲמוּסַת אַהֲבָה וּמַרְאוֹת?
בְּפָנַי שֶׁיִּבְּלוּ וְיַזְקִינוּ
עוֹד תִּפְרַחְנָה עֵינַיִם הוֹזוֹת,
לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא אַסְכִּינָה,
אַדְמָתִי לַתִּפְאֶרֶת הַזֹּאת!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
