סיגריה ביד אחת, האייפון ביד השנייה.
מדליק טלוויזיה כדי להירגע. יום עבודה קשה.
אלה החיים האמיתיים - החיים המחוספסים.
מעביר ערוצים. משועמם. אין חדש.
עוד שאיפה מהסיגריה.
מביט מהחלון. רחוב ריק, מנורה בודדת, מרחוק רואים את הפארק.
עוד מבט אל הטלוויזיה - תוכנית ריאליטי.
משחק באייפון. משועמם.
עוד מבט אל החלון.
זוג אוהבים יושבים על ספסל.
אני מקנא בהם. למה?
חתול בורח מכלב. טיפות גשם קטנות.
האוהבים עוזבים את הספסל ונעים לעבר המסעדה הקרובה.
לא מאוחר. אני לא רוצה לישון. אני לא יכול.
מעולם לא ישנתי מוקדם.
מחר יום עבודה. שגרה. לפחות יש כסף לסיגריות.
עוד שאיפה, אבל בחלון מביט בי שוב.
הגשם פסק.
קם. צועד אל עבר החלון.
האוהבים לא שם. הגשם פסק.
משעמם. חסר טעם.
שאיפה מהסיגריה, משחק בטלפון. חסר חיים.
שותה קצת בירה. מכניס לפה איזו עוגה. חסר... חסר משהו.
שוב. שוב ניגש אל החלון.
כוכב אחד מחייך אלי. אחד. אני לא מדמיין.
אני לא רגיש. אני לא מלא עומק.
אבל הכוכב מחייך.
יש עוד הזדמנות. אולי חיים חדשים.
הטלפון מצלצל. זאת רינה.
היא משגעת אותי. מתקשרת הרבה. מנסה ליצור קשר.
בעבודה היא מדברת איתי הרבה.
אבל אני לא מחבב אותה.
למה? היא נחמדה. היא דואגת לי ועוזרת לי.
שאיפה מהסיגריה. כדאי לענות?
בעצם, למה לא?
אני עונה. היא שם, והקול המחוייך שלה מדבר.
"אני פנויה בשבת בערב. רוצה לבוא?"
למה לא?
"כן."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
