פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 215 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים רק בחלומות עונה 5- פרק ה' Almond
. ." שקד , אל תדברי ככה .. את חוזרת ."
. ." אני באמת רוצה לחזור.."
היא התחילה לבכות גם כן.
. ." אני...לא יודעת מה אני יעשה אם לא תחזרי.."
היא גמגמה.
שתקתי ובכיתי גם אני..
. ." צודקת,צריך לחשוב חיובי."
אמרתי וניגבתי את דמעותיי.
. ."ביי ."
אמרתי וניתקתי.
. ." ביי שקד..."
היא אמרה רגע לפני שניתקתי.
היה לי כ"כ קשה.
ומה יהיה אם אני לא אחזור?
מה יהיה אם הניתוח לא יצליח ו...הכול באמת ייגמר?
דווקא עכשיו , דווקא שהחיים שלי סוף סוך מסתדרים.
יש לי את דן .. יש לי אהבה.
יש לי חברים מושלמים.. ומשפחה מדהימה.
הדבר היחיד שנותר בכדי שאני אהיה מאושרת לגמרי , זה הניתוח הזה.
אני רוצה ללכת.
אני באמת רוצה את זה , יותר מכול.
אני רוצה ללכת , ואני רוצה לחזור לפתח תקווה.
כמובן , שאני אבוא לבקר כאן את ליז ואת רותם שגרה קרוב..
הגעגועים שלי כלפי פתח תקווה הם כ"כ חזקים.
אני רוצה לחזור הביתה חזרה.
אני רוצה לחזור הביתה , או ליתר דיוק .. אני רוצה `ללכת` הביתה.
אמא נכנסה לחדר , והתיישבה לידי.
היא ניגבה לי את הדמעות וחיבקה אותי חזק.
. ." בואי ."
היא קמה , ועזרה לי עם המזוודות.
לקחנו את המזוודות אל הסלון.
שם אבא , ניצן והדר ישבו וראו סרט.
הם ראו ` The last song ` , הסרט האהוב עליי.
ראיתי אותו לפחות 20 פעם.
וכל פעם כשאני רואה אותו מחדש,אני בוכה בסוף.
ניצן והדר בהו בי , ואז רצו לעברי.
הן חיבקו אותי.
ואז , הרמתי את ניצן.
. ." את הולכת לעשות את הניתוח של הרגליים , נכון שקד?"
היא שאלה והסתכלה עליי במבט החמוד ביותר.
. ." כן .. "
. ." את תחזרי .. נכון?"
היא שאלה , ואמא ואבא הסתכלו עליי.
. ." כן , אני אחזור ."
אמרתי וחיבקתי אותה.
הורדתי אותה ממני ואז הדר חיבקה אותי.
. ." בהצלחה."
היא אמרה והמשיכה לחבק אותי.
. ." אל תדאגי , את מכירה את אחותך , אין דבר שישבור אותי."
אמרתי וחייכתי אליה.
מבין החיוך בצבצו הדמעות.
היא המשיכה לחבק אותי זמן מה ואז אמא אמרה
. ." אנחנו צריכים לזוז ."
עמית הגיע , ובידו היו המזוודות.
הם הלכו לשים את כל המזוודות במונית , ואני נשארתי בכדי להיפרד מאבא.
הוא התקרב אליי , והתכופף אליי.
. ." זוכרת שאמרת לי תמיד להאמין?תמיד לקחת את הסיכון?"
הוא דיבר על הניתוח שאמא עברה כשהיא חלתה בסרטן.
שאני זאת ששכנעתי אותו שהיא תעבור את הניתוח, שיהיה בסדר.
אני זאת שגרמה לו להאמין.
. ." כן.."
אמרתי, והוא חיבק אותי חזק , ולחש לי
. ." תאמיני , אני יודע שאת תחזרי , אני יודע שיהיה בסדר , את הבת שלי , אני יודע..."
שתקתי והמשכתי לחבק אותו , הוא עזב אותי , והתחלתי להתגלגל לעבר הדלת.
. ." ביי..."
אמרתי רגע לפני , והם שלחו אלי מבט אחרון.
נכנסתי אל המונית,שהייתה מיוחדת בשביל הגלגלים שלי.
בנסיעה , חשבתי על כ"כ הרבה דברים.
והיה לי כ"כ עצוב שלא הספקתי אפילו להיפרד מכולם , מכול החברים.
אך עדיין יש בי טיפה של תקווה , אני לא צריכה לחשוב כ"כ שלילי.
אולי בכל זאת יהיה טוב.
אולי בכל זאת אבא צודק , הרי אני הבת שלו..
ירדנו מן המונית , ואיתנו כל המזוודות.
עמית בהה בי ואמר
. ." אל תדאגי כ"כ , טוב? "
. ." טוב...."
נכנסנו אל תוך המבנה , אמא הלכה לטפל בכל המסמכים ובכל הדברים לפני שעולים על המטוס , ואני ועמית הלכנו לשבת על הספסל , ולחכות לה.
יותר נכון , עמית ישב.. ולי היה כבר כיסא משלי.
. ." אני הולך לקנות קפה ומאפה , את רוצה גם?"
. ." לא..."
הוא הלך לעבר הקפיטריה שהייתה שם.
לא היה לי תיאבון כלל.
הייתי כ"כ לחוצה.
והדפיקות לב שלי היו חזקות מתמיד `בוםבוםבום` .
לפתע , ראיתי חבורת ילדים רצה לעברי.
לא יכולתי לראות בבירור מי הם.
הם יתקרבו יותר , ואז יכולתי לזהות מי אלה בברור .
אלה היו דן , שירה , שלי , איתי , תום , רועי , יאיר , רותם , ניקול וליז , כל החברים שלי .
הם הגיעו אלי .
הם עמדו מולי בשורה , ודן היה באמצע, לידו עמדה שלי.
. ." נראה לך שניתן לך לעזוב בלי להיפרד?"
שלי אמרה וחיבקה אותי.
. ." התגעגעתי אלייך..."
אמרתי וחיבקתי אותה חזרה.
אחריה , כל אחד חיבק אותי.
. ." הבאתי לך מגזיני אופנה , שיהיה לך מה לעשות בטיסה ."
היא אמרה והניחה לצידי שקית לבנה.
אין עליה , היא תמיד יודעת מה אני צריכה , ומה אני אוהבת.
תום ושלי התחבקו והתקרבו אליי .
. ." אם אתם שמחים , אני שמחה ."
אמרתי וחייכתי אליהם .
כולם התיישבו בספסל שלידי , והתחילו לדבר אחד עם השני..
דן התקרב אליי , והתכופף.
. ." אני לא טוב בפרידות.."
הוא אמר והסתכל לי בעיניים.
. ." זה בסדר , אני לא חושבת שיש מישהו שבאמת טוב בזה."
הוא חיבק אותי חזק ואמר
. ." שקד.. אני אוהב אותך "
. ." גם אני אוהבת אותך דן ."
הוא הסתכל לי בעיניים , ונישק אותי.
עמית הגיע , ורועי רץ לעברו.
. ." מה.. מה אתם עושים כאן?"
עמית שאל בשמחה.
. ." באנו להיפרד משקד ."
התגלגלתי לאמצע , עמדתי מול כולם , והם בהו בי.
עמית ורועי התיישבו גם כן מולי.
ואז אמרתי
. ." באמת שלא יכולתי לבקש חברים יותר טובים מכם.. אני אוהבת כל אחד ואחת מכם , ואני מעריכה כ"כ את כל מה שעשיתם בשבילי.. אין לכם מושג אפילו כמה.. "
אמרתי ודמעות החלו להציף את עיני , מיהרתי לנגב אותם.
ויאיר התקרב אליי , והביא לי שקית.
. ." מה זה?"
. ." יש פה כמה מילים שכל אחד ואחת מאיתנו כתבנו לך.. מילות תודה.. על זה שאת היית חברה כ"כ מדהימה.. ומגיע לך , באמת שמגיע לך.. "
הוא אמר וחיבק אותי
. ." תודה יאיר.."
הוא חזר למקום.
אמא התקרב אלינו ואמרה
. ." שקד.. הגיע הזמן."
אני ועמית נפרדנו מכולם.
והתגלגלתי לעבר אמא.
התחלנו ללכת , רגע לפני..
הסתובבתי אחורה , חייכתי אליהם וצעקתי
. ." אני עוד אחזור."
שלחתי מבט אחרון אחורה , והמשכנו ללכת לכיוון המטוס.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
