חמש דקות לפני צאת שבת.
אמי ואני, כמו כל פעם יושבות על הספה, נהנות מזמן המנוחה המרגיע ועושות שיחת נפש.
בפי עולה אותה בקשה, שהיא תספר לי את זיכרונות ילדותה. איך היו הסבים והסבתות שלה, איך הם נפטרו ועוד בקשות דומות.
כשהיא מתחילה לספר, אני מתחילה לקבל צמרמורות. מנסה לדמיין איך הכל התרחש.
בליבי בוערת הכמיהה לדעת את כל קורותיה, כאילו כדי להשלים את החסר, לפחות במעט שבמעט.
"בחתונה של דודה שלי, סבא שלי היה כל כך שמח שהיא סוף סוף התחתנה ואפילו למרות העובדה שזה בגיל מאוחר.
כל אורך ערב החתונה הוא ישב על כיסא הגלגלים שלו וחייך מפה לאוזן, ניסה להזיז קצת את גופו אבל הוא כבר כל כך תשוש שלא יכל לעשות זאת", היא מספרת כשעיניה מלאות דמעות, כך גם שלי, על אף שלא זכיתי להכירו.
אבל בכל זאת, אני נושאת אצלי מזכרת תמידית לו אצלי בלב, אני קרויה על שמו.
אולי זאת הסיבה שאני מרגישה קשר רגשי כל כך חזק ורצון לדמיין אותו בחיים.
מדי יום ביומו, אני עוברת בסלון, חולפת על תמונתו, ישוב על כיסאו שנים מעטות לפני פטירתו ומנסה לדמיין אותו מולי, במציאות. רוצה שהתמונה תתעורר, הזדמנות ללחוץ את ידו. אוהבת אותו אפילו מבלי להכירו.
בכל שבת, מדי שבוע, אני משלימה עוד קצת מהחסר ואמי, עוזרת לי מבלי לדעת על כך.
אמי ואני, כמו כל פעם יושבות על הספה, נהנות מזמן המנוחה המרגיע ועושות שיחת נפש.
בפי עולה אותה בקשה, שהיא תספר לי את זיכרונות ילדותה. איך היו הסבים והסבתות שלה, איך הם נפטרו ועוד בקשות דומות.
כשהיא מתחילה לספר, אני מתחילה לקבל צמרמורות. מנסה לדמיין איך הכל התרחש.
בליבי בוערת הכמיהה לדעת את כל קורותיה, כאילו כדי להשלים את החסר, לפחות במעט שבמעט.
"בחתונה של דודה שלי, סבא שלי היה כל כך שמח שהיא סוף סוף התחתנה ואפילו למרות העובדה שזה בגיל מאוחר.
כל אורך ערב החתונה הוא ישב על כיסא הגלגלים שלו וחייך מפה לאוזן, ניסה להזיז קצת את גופו אבל הוא כבר כל כך תשוש שלא יכל לעשות זאת", היא מספרת כשעיניה מלאות דמעות, כך גם שלי, על אף שלא זכיתי להכירו.
אבל בכל זאת, אני נושאת אצלי מזכרת תמידית לו אצלי בלב, אני קרויה על שמו.
אולי זאת הסיבה שאני מרגישה קשר רגשי כל כך חזק ורצון לדמיין אותו בחיים.
מדי יום ביומו, אני עוברת בסלון, חולפת על תמונתו, ישוב על כיסאו שנים מעטות לפני פטירתו ומנסה לדמיין אותו מולי, במציאות. רוצה שהתמונה תתעורר, הזדמנות ללחוץ את ידו. אוהבת אותו אפילו מבלי להכירו.
בכל שבת, מדי שבוע, אני משלימה עוד קצת מהחסר ואמי, עוזרת לי מבלי לדעת על כך.