לו ידעת חוזקו של הכאב
לא כאחד האדם היית
מבטייך הבוהים לאין סוף
לריקנות הניבטת הקרה
מסתתרת מהסביבה הקרה
מהצביעות הנסתרת
מעברם של משקפיך השחורות
לו יכלו המילים להעביר הכאב הרגש
כאחד האדם היית
שפתייך הנעות בלי קול
בדממה הכאב ניסו להמחיש
רק הדמעות שזלגו מעברם
של משקפיך השחורות
רמזו על סיבלך,מנסות
לרמוז מה רב כאבך
רק האבן הבודדת הבינה
כאבך,מה רב סיבלך
הרוח המיבבת בצמרות העצים
בכתה במקומך ברחשי העלים
כאבך המוסתר מאחורי משקפייך
משקפיים כבדים כהים
לא נותן לבאים לחוש
להבין מה רב סיבלך
מעבר לנקודת הזמן
הריקנות חודרת דואבת
האבן המכסה הקרה
הכאב מזכירה לנצח
לו ידעה מהות הכאב
כאחד האדם היתה
חוזקו משקלו של הכאב
גם האבן לא יודעת
אביזד 4/5/13
		
		
		
					הוסף תגובה | 
			
		
קישור ישיר להודעה