אמרת שאתה רציני. ואני האמנתי לך. אין לי מושג איך הייתי יכולה להיות כל כך טיפשה.
חייכת- חייכתי. נשארת- שמחתי. עזבת- השתגעתי.
לראות אותך עוזב איתה, באותה מידה היית יכול להרוג אותי. לא השארת לי כלום. לפחות, לא משהו שרציתי במיוחד. כי השארת את כל הזכרונות. וצלקת. צלקת מכוערת. שתשאר לתמיד.
אתה רץ מסביב, אוסף את אוסף הלבבות שלך ומשליך אחד אחרי השני הצידה. פשוט שולף לב, ושובר אותו, ויחד איתו עוד איברים. כאילו זה מסטיק שכבר נגמר לו הטעם.
הלב מנסה להתאחות מחדש, אבל אפילו פלסטר גדול לא יכול להדביק מחדש את שני החלקים כמו שצריך.
מתי שאתה חוזר, הכל בסדר- הכל נסלח. הזכרונות והרגעים- כולם חוזרים אלי. התחושות חוזרות אלי, ואני שוב מרחפת, שמחה, מאושרת.
אבל הנה מגיעה שוב הסטירה! תתעוררי! תתעוררי כבר! לפני שהוא פוצע אותך שוב, ולא תהיה דרך חזרה! אבל לא הקשבתי.
והוא פגע. פגע בול, ופגע חזק.
יש דברים שאני לא אעשה שוב, אבל הם תמיד נראו לי נכונים. עברתי מספיק.
אני עדיין לא מאמינה שבכל נגיעה שלך, הרגשתי יותר טוב. כי רק מחשבה עליך עכשיו עושה לי טעם חמוץ בפה עוד חתך בלב. אני חושבת עליך כל הזמן, אז מזמן הלב שלי מדמם...
הוא הולך להיות בכל חייו חולה. מהקרח שיש לו בנשמה ובלב.
אז שלא יחזור אלי לעולם.
שיילך לעזאזל. לבד.
עם אוסף הלבבות הפטתי שלו.
זה בהשראת כמה שירים. בכל הקטע, יש כמה שורות מכמה שירים... ובמיוחד: Jar Of Hearts.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
