עם היד באוויר, ציירתי את החוף, רוח, ים, שני אחים.. יושבים קרוב בחול. מתחברים לגלים ולא רואים ת'סוף... עכשיו טוב.
השמיים היו לבנים והאובך הסתווי השרה אווירת רוגע מטעה.
אלכס שכב עם כל בגדיו על החול החם, מסתכל על השמים ועוצם את עיניו לסירוגין.
אולי כאן נמצאת המשמעות של חייו.
גיל 14. אמצע החורף. הוא ונעמה היו לבד בעליית הגג בבית שלו, על המיטה ודיברו.
"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" שאלה, מלטפת את אצבעותיו.
"לא יודע. מאושר."
"זו לא תשובה."
"למה לא?"
"כי זו לא מטרה. אתה לא יכול פשוט לרצות להיות מאושר."
"אבל זה כן. אני לא יודע עדיין מה זה יהיה אבל אני רוצה לעשות משהו שיעשה לי טוב. עם מישהי שתעשה אותי מאושר. כמוך."
נשיקה.
"מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?"
"זמרת. או ציירת. או שחקנית כדורגל. משהו כיפי."
"את רואה, את אומרת אותו דבר כמוני, רק שאת יותר ממוקדת," חייך אליה.
באותו יום הם שכבו בפעם הראשונה.
מה לא היה נותן כדי לחזור לאותה פעם ראשונה, לאותה תקופה מתוקה, בטעם שוקו חם וחיבוקים מתחת לשמיכה, ונעמה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
