הגשם ניתך בעוז על האדמה,
וברחוב הסואן, דממה.
דממה שאותה מפר הגשם
בקול נקישה על הארץ
בקולות ברקים ורעמים המלווים כרקע
וברחוב הזה עומד ילד
כן, ילד, נמצא לבדו בדידותו הבודדה
עומד מתחת למחסה, לשפה
נושא ראשו למרום למעלה, למעלה
ועל אפו מזלפות טיפות קטנות
כמו בוכות עיניו.
ונושא הוא זוג עיניים
שספק אם יכולות להיות גדולות יותר,
ואז, פתאום מרכין הראש
כמו בבושה אל הקרקע
זאת שסופגת הכאב, והגשם
ושפתיו החשוקות כמו ממלמלות דקלום
ואם תכרו אוזניכם תשמעו רק את אלו המילים:
"שנה הבאה, גשם, ידידי,
שנה הבאה כשוב תושב היורה,
אני אהיה כאן לידך."
וזה המראה:
ברחובות הנשטפים מן המים,
מתנקים מן הליכלוך שהצטבר
בהם עומד ילד,
עיניו נשואות השמימה ,
פיו ממלמל,
לובש הוא מעיל שראה שנים טובות יותר ,
מגפיו שקועות בבוץ
וניצב הוא מתחת לכיפת השמים
ואותו מלטף,
היורה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה