פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 12 שנים ו-7 חודשים נפשי כמהה למרחקים River Woman

  נפשי כמהה למרחקים. ואילו את, לנפשי כמהה. סלסה מתוחה כמו קפיץ. רגל שלי אחורה רגל שלך קדימה, בתיאום מושלם. לנצח, לנצח נהיה מקבילות, ונאסר עלינו להיפגש לעולם. אלו החוקים. לא לשבור את התיאום המהפנט של הכמעט. האורות במועדון ריצדו באדום, כתום וצהוב, קצת הזכיר לי שלכת בפאן היותר מודרני והפחות קלאסי.
  
  הכל היה מעומעם, גם אם היו פגמים בפנים של מישהו, הם היו מיטשטשים בתאורה שכזו. כולם סקסיים בפוטנציה, איזה יופי. ועוד איזה יופי זה להיות במקום כזה עם טבעת זהובה על האצבע, מנצנצת, מחזירה אור וקוטעת את ההרמוניה הנפלאה של האורות והשחור שמתחבא בכל פינה מעומעמת. ובן רגע היופי הקסום הופך לדבר שנתפעל ממנו עוד שעה, כשיימאס לך להעמיד פניי אחת שמסוגלת לבלות במועדון. בעשר בלילה נתפעל ממנו, כשכל הסקסיים בפוטנציה יזיעו את כל הזוהמה החוצה וצינה מצמררת תעטוף את אלה שיצאו לרגע להרגיע את הנשימה והנשמה ולעשן סיגריה, אני אשתף אותך במחשבותיי על האורות המרצדים אבל בלי החלק על הטבעת, בעודנו יושבות על הספה הירוקה ולוגמות כוסות תה חם, מכורבלות בשמיכת פיקה מכוערת ושעירה. חנוק לי.
  
  אני רוצה להוריד את התמונה שתלויה על הקיר שמאחורייך. היא נפלאה, צבעים עזים. יכולתי להבריח אותה מתחת למעיל השחור שבאתי איתו ולצאת מבלי שאף אחד ירגיש.
  אני מרגישה את העיניים שלך טובעות בפנים שלי. את רוצה לתלוש אותן מהמקום, אני יודעת. למשש, להריח, לשמוע, להתחכך, לגעת. רק כדי שיהיו שלך, אני יודעת. את שונאת שאני לא מסתכלת עלייך, ואת שונאת שאני לא יודעת את כל זה. אבל אני יודעת. אז כאילו כדי להרגיז אני ממשיכה להסתכל על התמונה שמאחורייך. אבל את במילא לא יודעת שאני יודעת, אז זה נשאר המשחק הקטן שלי.
  
  יש שם אחת עם חולצה אדומה צמודה ושפתיים מפושקות. אני מרגישה את הבטן שלי נצבטת בקרקעית. את שקועה בצווארי עכשיו, אני יודעת, העור שלי מצטופף כשאת מסתכלת עליו. הופך לרקמה אחידה. כמו ציור שמן שחזרו עליו באותו המכחול פעמים רבות מדי. התנועות שלה חתוליות וחלקלקות, הבסים כאילו מבקעים את תנועותיה בשבירות מהפנטות. היא העיפה אליי מבט שהתעכב שנייה אחת יותר מדי וצעדה לכיוון השירותים, כששובל של חיוך משתלשל אחריה. צפיתי בה נבלעת מאחורי הדלת ושפתיי נעו קרוב לאוזנך
  "אני הולכת לשירותים לרגע"
  כשהתחלתי לנוע לכיוון השירותים ידך החליקה במורד כתפי ולאורך היד, עד שהגיעה לכף ידי, ואז נשמטה. צעדתי והרגשתי את מבטך על גבי, כמו תיק טיולים מאובק וכבד.
  
  נכנסתי אל השירותים וסגרתי מאחורי את הדלת. הקלה.
  היא נשענה על השיש והסתכלה בי בשתיקה.
  "לא ראיתי אותך כאן אף פעם"
  "אולי פשוט לא חיפשת מספיק טוב"
  היא התקרבה אליי בשתיקה ונעמדה מולי. מספיק רחוק, אבל מספיק קרוב. המחשוף שלה היה עמוק בצורה שכמעט לא השאירה מקום לדמיון. היא נצמדה אליי בפלג גופה התחתון, ואז בעליון. למעלה למטה. אנחה אחת קטועה. צמרמורת מענגת. הידיים שלה חמות. אישונים מתגלגלים. רואים שהיא כבר לא פעם הייתה כאן. היא מיומנת. היא יודעת בדיוק איפה ומתי ואיך. כמו בית זונות כאן בשירותים, ניירות מנוגבים שמוחבאים בפח לפני שחוזרים אל האסתטיקה והיופי.
  
  היא קורעת אותי מבפנים, עוד קצת, עוד קצת, הבסים מפמפמים לי באוזניים והקירות הלבנים והמטונפים קרים, מקפיאים לי את עמוד השדרה. יש לה ריח טוב, של סיגריות וודקה ובריחה, עוד קצת, עוד קצת. נהיה לי חם, אני כבר לא רואה את הפנים שלה, אני רק מרגישה את השפתיים בכל מקום. כאילו יש שבע מהן. אני מטונפת, דוחה וחסרת כל יופי, והיא מפרקת אותי לרסיסים. אנחה, אנחה, עוד אחת, מהר, מהר, מהר, לאט, ודי. עוד נייר מנוגב לערימה. היא נשארת לסיים לעשן את הסיגריה, ואני יוצאת.
  
  ברגע שגופי מתגשם אל מחוץ לדלת השירותים אני יודעת שמבטך נתלה עליי כמו מעיל על קולב. כל הסקסיים בפוטנציה פזורים באקראיות ואת עומדת בדיוק במרכז. עינייך בשלי ונתיבי אלייך כבר סלול מראש. אין צורך בשביל אמיתי או מפה בשביל לנחש לאן בדיוק אני אלך, וזה אף פעם לא יהיה בזיגזג.
  "אולי נחזור?"
  
  אני אף פעם לא אריח כמו סיגריות וודקה ובריחה. אני אריח כמו כוס תה, תרופות שמדכאות את כל מה שעושה אותך מיוחד, תרופות שנועדו לשמור את הנפש שכבר מזמן מתה בתוך גוף חי ושמיכת פיקה מכוערת.
  "בסדר"
  נפשי כמהה למרחקים. ואילו את, לנפשי כמהה.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 12 שנים ו-6 חודשים זה לא שלא חני

    

    חני

    יודעת,זה רק טיפונת מופתעת.אהבתי את "אריח כמו כוס תה"..נשמע אופטימי יותר מכל התאורים האחרים על "הסקסים בפוטנציה"..אני לא יכולה שלא להתחבר,אך אני כאמא רק אומר לך להיזהר כי אני אמא אי אפשר אחרת...אהבתי ..תמשיכי לכתוב.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 12 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת River Woman

      זה לא איזה סיפור אישי, רק ניסיתי להעביר איזו תחושה עקרונית, אני נזהרת;)
      תודה רבה:)
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 12 שנים ו-6 חודשים ושכחת לומר חני

        

        חני

        "אני אמשיך לכתוב" כי את כותבת מדהים...
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 12 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת River Woman

          אני אמשיך, תודה לך:)
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.