פרק 5
בבוקר מיה התארגנה מהר והלכה לראות מה עם עידן. הוא עמד במטבח והכין חביתות.
"בוקר" אמרה לו.
הוא הסתובב אליה. "בוקר טוב" אמר בחיוך.
"זו רק אני, או שיש לך מצב-רוח ממש טוב?" שאלה.
"תמיד יש לי מצב-רוח טוב על הבוקר, פשוט שלך עגום מהרגיל. מה קרה?" שאל במבט קצת מודאג.
"לא ישנתי טוב כל-כך הלילה. יש לי תחושה לא טובה לגבי הנשף" אמרה. "אני לפחות חושבת שבגלל זה יש לי כזה מצב רוח" לחשה.
"טוב, בכל מקרה, תגמרי להתארגן, כדי שנוכל לצאת."
הם יצאו כמה דקות אחרי הוריהם. הנסיעה ערכה רק כמה דקות.
בכניסה לבית-הספר היה תלוי שלט המבשר על הנשף הקרב ובא.
"עידן! מה נישמע, בנאדם?" בן בא לקראתם. "אז... איך היה הסרט אתמול?" שאל את מיה.
מיה רק הנהנה קלות. אחר-כך לחשה "ביי" והלכה לכיתתה. בדרך היא ראתה את רותם וחברותיה, וסיגל לא בניהן. היא הסתובבה והלכה במהירות, אבל לא מספיק מהר. אחת מחברותיה של רותם ראתה אותה.
"תראו מי זאת!" קראה. מיה הסתובבה לראות מי זו.
"שמענו שאת באה היום לנשף! איזו הפתעה נעימה! שנה שעברה היה ממש נחמד שהגשת לנו את האוכל. מה את אומרת? יהיה נחמד שוב." אמרה מעיין, אחת מחברותיה של רותם.
"לא תודה" לחשה והרכינה ראשה. היא הסתובבה מהר והעיצה את צעדיה, אך לא הלכה מספיק מהר. היא שמעה את קריאתה הלעגנית של מעיין. "רק אל תשכחי את הבגדים הפשוטים, לכלוכית!"
מיה פתחה בריצה. היא לא הצליחה לעצור את הדמעות שפרצו החוצה. היא נכנסה לשירותי הבנות. מול המראה עמדה סיגל.
מיה הסתובבה והתכוונה ללכת, אך סיגל עצרה בעדה.
"חכי, אני צריכה לדבר איתך."
"אין לנו על מה לדבר" אמרה מיה והסתובבה לדלת. היא שמעה אחריה את צעדיה של סיגל. היא פתחה בריצה.הודות לנעלי העקב של סיגל, מיה הצליחה להתחמק ממנה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
