מהר המורייה הלכנו אני ואבי
דממת על חוט באוויר מרחפת
ביני, שדעתי עליי כבר נטרפת
ובינו, אב שלא מזהה את כאבי
ליבי כואב וליבי עוד יכאב
על אותו איש ישיש ומתפלל
איש, שכל מרצו הוא האל
אך פעם היה לי לאב.
יעידו שמים ותעיד הארץ
על אבי, אדם שכל מרצו הוא השמים
ובעיניי השמים אין הוא יותר משרץ
ובשם האל, הועלתה לעולה
נשמתו של ילד, שבשונה מגופו
מלהב המעכלת לא ניצלה
דממת על חוט באוויר מרחפת
ביני, שדעתי עליי כבר נטרפת
ובינו, אב שלא מזהה את כאבי
ליבי כואב וליבי עוד יכאב
על אותו איש ישיש ומתפלל
איש, שכל מרצו הוא האל
אך פעם היה לי לאב.
יעידו שמים ותעיד הארץ
על אבי, אדם שכל מרצו הוא השמים
ובעיניי השמים אין הוא יותר משרץ
ובשם האל, הועלתה לעולה
נשמתו של ילד, שבשונה מגופו
מלהב המעכלת לא ניצלה