פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 853 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-8 חודשים המאסף Y
הכניסה הייתה די קלה, הוא כבר מורגל בכניסות חלקות, מהירות ושקטות. דיירי הבית ישנים את שנת הלילה, ספונים תחת שמיכות פוך נעימות. בטוחים מאחורי תריסים מוגפים, בוטחים בדלתות נעולות. חה.
אור קטן שנשכח מאיר פינה בסלון. הוא אוהב להסתובב, להציץ בעולמם של אלו שעוד רגע הוא לוקח חלק מחייהם. מביט בשעון קיר, יש לו זמן הוא חושב לעצמו, צועד פנימה. מקבץ של תמונות עומדות בזוית נכונה על מזנון ארוך מעוצב בקו מינימליסטי. עיניו נחות על תמונה ממסוגרת בה גבר עומד לצד אישה, אוחזים ידיים ומרוחים בחיוך רחב. בתמונה אחרת האישה עומדת בגפה עם בטן גדולה ניצבת לפני רקע ירוק של חורש או טבע. עוד שניים סגורים במסגרת כסופה, אישה דהויה בתסרוקת גבוהה ושרשרת פנינים גדולה. לצידה גבר בחליפה כהה, חנוט בעניבה מפוספסת, שיערו משוח לאחור בחשיבות יתר.
בפינת החדר עומד ארון ספרים תשוש מנטל מעמסו, הוא מרשה לעצמו להדליק פנס קריאה ולבחון את תכולת הארון, צבעי הכריכה מתערבלים בשמות הספרים ושמות הסופרים מלווים בקצף לבן, נדמים כים רגוע הטומן בחובו סערות של טקסטים שאינם מתרחשים בחיים. "רומן-אבסורד עוקצני וארסי..." הוא קורא את הטקסט בכריכה האחורית של ספר. בתחתית הדף הוא נתקל בשם הסופר, אספתי אותו לא מזמן, הוא היה זקן טרחן, לא הפסיק לקשקש על תיאוריית הישועה ומשהו עם דרזדן.
ידו מלטפת פח מושחר, קצוות מעוגלים, לחצנים ומדי עוצמה של מערכת סטריאו. הוא שונא את תורניות הלילה, בהן אין קולות או סימני חיים. הוא רק מביט מהצד בתפאורה של בני האדם, חפצים דוממים שאינם דבר ללא רוח חיים. ג'ניס ג'ופלין שוכבת על צידה. דה-זה-וו, חה. לחצן ההפעלה נלחץ בדמיונו וקולה הצרוד ממלא את חלל החדר.
הוא עובר לחדר סמוך, שתי כורסאות קטנות מסודרות צמוד לקיר, בובה ג'ינג'ית לעוסה ממשחק יושבת על אחת מהן. על השנייה מונח טרקטור גדול צהוב. על השטיח מפוזרים חלקים ממשחק שהופסק באיבו. ספרים מסודרים לפי גודל על מדף צבוע לבן. ווילון כחול עם דמויות של חיות עוטף חלון סגור, אוגר רגעי צחוק. מיטה קטנה ועליה ילד קטן מכווץ עם ברכיו מחבק דובי ירוק נטול דאגות. הוא סורק ולאחר כמה שניות מתקבל מספר רחוק, הוא נאנח לרווחה אלו הקשים ביותר.
הוא ממשיך לעבר מסדרון שמוביל לחדר שינה. בטוח מתוקף תפקידו, נסתר בחשיבות מעמדו. רק התפקיד מעיב על זחיחות הדעת, הוא מתעב את פעולת האיסוף, היא מעציבה אותו. ידו תלויה, מרחפת מעל כפות רגליה המבצבצים תחת שמיכה. קול נשימותיה מתלווה לדממת החדר שוכן בתוכו ומנעים רוגע. הוא מביט בה ואז בשעון שעל הקיר, מחוגיו נעים אט, אט אל עבר שעה יעודה, משם מבטו עובר לזה ששוכב לצידה, ושוב חזרה אליה.
כף ידו מושטת אל בטנה, הוא עוצם עיניו.
הרף רגע.
היא מתכווצת.
הוא מתנחם בזה שאולי הם לא ידעו.
היא תחשוב שזה רק המחזור שאיחר ושטף הדם פשוט, פשוט חזק יותר החודש. היא תתלונן באוזני בן זוגה על הכתמת התחתון. הוא ישפשף עם סבון כלים בניסיון להוריד את הכתם, ודרך אגב ישאל לגבי ארוחת ערב, או אולי סרט, יש את החדש של וודי אלן. כן, למה לא, היא תענה.
היציאות מעולם לא היו קלות עבורו, אין הוא יכול להתרגל למחשבה שמחר, אולי הם כן ידעו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-7 חודשים אהבתי rainbow
מצמרר אבל מדהים. אהבתי איך שכל פעם אתה גורם לקורא לחשוב שמישהו אחר הולך להיקטף. מלאך המוות עם רגשות אנושיים...מעניין...
הכתיבה מעולה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-7 חודשים תודה Y (ל"ת)
-
-
