היער ההוא. היא זכרה אותו. היא זכרה איך להגיע לשם. להיות לבד, בשקט. מדי פעם היא שרה לעצמה על היער הוא, כאילו רק מלחשוב עליו תצליח לחזור אליו שוב. אבל זה לא ככה.
שבוע לאחר מכן כל העצים נכרתו על מנת לבנות בניין ענקי למגורים.
כאן הגיעה הבדידות. בלי המקום הזה בו יכלה לדבר אל עצמה, לקפוץ, לצעוק. בלי שאף אחד אמר לה מה מותר לה ומה אסור. עכשיו היא לבד. ובלי היער ההוא ליבה התרוקן אט אט.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה