אני נאחזת בעיוורון, העיקר האחיזה. העיקר לא לשחרר. שילבינו המפרקים, שישחיר הלב, העיקר שיהיה הסיפוק הכוזב, לדבר מה. הרגשות מטביעים את האותיות על נייר הזיכרון לבריכת דיו מדממת, וגם דמי משחיר בי. עיני אינן מזהות יותר צבע אדום. הוא הפך מנוכר, אסור, מאשים. כמו האושר. כמו התום. העיקר להיאחז. העיקר לא לשחרר. העיקר להילחם, גם בלי לדעת למה. העיקר שיהיה הסיפוק, לדבר מה.