לרצות שהלילה יעבור ועדיין לרצות לחוות כל רגע בנפרד ולסווג אותו לפרטי פרטים עד בוהק הדמעות באור השתיקה ועד הבנת הרעד האיטי ברמת החריצים המשתנים בעור לאחוז את הכאב בשתי ידיים קרות ולהתחנן שיישאר וייתן לי לחוות אותו במלואי לאהוב את הרע ולשנוא את עצמי מול מראת האטת הזמן מדי לפרק כל רגע עד שיישאר רסיס זכוכית דק ודוקר לאינסוף רגעים בלילה אינסופי בחיים אינסופיים
-
הייתי רוצה לקחת ואת היד שלך להפוך לשלי ואת העין שלך לעקור ולשתול ולרפא בך כל כאב והרע מהעיניים החומות והעצובות שלך ואת הגב המצומרר ללטף עד שירפה ואת הנשימה המאובקת והקוצנית לעדן במילים יפות ואהבה שתערסל אותך בי בך בי בי בי
לקחת ממך הכל ולהעלים בצעקה מרוחה בוורוד עמום מדמם עד שיהיה טוב ולא יישאר בך כלום מלבדי
-
רגע כזה שהכל מרגיש בי פצוע וכאוב ופעור ומרוטש ומדמם ורך וספוג בדם ובכי וחתכים ארוכים עמוקים שפורשים אותי לשני צדדי כל דבר שייגע או יתקרב ואפילו בקול רק יכווץ אותי לתוכי בתוך גוש החלקיקים הכואבים שהפכתי להיות
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
