אתמול היתקשרה אלי אנט.
זו שקוראת לי אבא. ואני קורא לה
הרופאה.
תאמר לי אבא ? אתה אוכל טוב ?
היסתכלתי על מה שנישאר לי מהרייב עיי סטייק. שהיה לי בצלחת.
כן. אני עונה לה. ומפנה מבט לעבר רומאו וגוליה. הם שמחכים לחתכת הסטייק הבאה
שעומדת לינחות על הריצפה.
אני מישתדל לא לאכול בשר. אני מוסיף ואומר לה.
אבא אל תשקר לי.
אני שומע שוב את הסיפור שהיא מקריאה לי
מאותו הספר. בכל פעם.
שהיא מיתקשרת.
איך הכלבים ? היא שואלת. מענין מה היא רוצה עכשיו. אני מנסה בכל כוחי לנחש.
הרופאה היא לא טיפשה. אני אומר לעצמי.
הרופאה גמרה ראשונה את הבית ספר לרפואה
בקולומביה יוניברסיטי.
הרופאה מיתמחה בניתוחי לב. אני מנסה להעיר את עצמי. שקט גוליה. חסר לי שהיא תדע
שאת אוכלת סטייקים.
תאמר לי הכלבים על ידך ? כן אני עונה לה. תאמר לי מה הם אוכלים ?
הם לא אוכלים. הם רק שותים מים.
אני משיב לה.
ומחכה לשאלה הבאה. מתי אתה בא לניו יורק. לבקר אותי ?
אף פעם. אני מוצא את עצמי מתחיל לזוז יותר מידי על הכיסא.
מה קרה אני שואל. כמו איזה כבש תמים.
ניפרדת מהחבר שלך ?
העורך דין הזה. זה שאמר לי פעם. שהוא חושב שכל אלה שהיו בוייטנאם
הם פושעי מלחמה.
ושהוא לא היה הולך. אפילו אים היה ניזרק לבית סוהר
לכל החיים.
כן הגיבור הגדול הזה. אני ניזכר שאנט היתקשרה יום אחד ואמרה לי
אבא. שדדו את ארי היום במנהטן
ואל תאמר לו שאמרתי לך. הוא עשה אתה יודע מה.
במכנסיים.
העיקר שהוא יהודי. אני תמיד מנסה לנחם את עצמי.
חבל שלא תפס אותה איזה ישראלי.
אני תמיד חושב.
חבל שלא תפס אותה. איזה פרשוט ישראלי. אני מתחיל לחייך לעצמי
זה היה עושה לי קצת נחת.
אפילו מישהוא מחיל הים. אני מנסה להיתפשר עים עצמי. אני יודע הם
כולם חיילים טובים.
גדמת. איפה הם כל הישראלים האלה
כשאתה צריך אותם.
ליכבוד מה יהיה הביקור הזה אני שואל. הרי ראיתי אותך ליפני שנה.
אחות של ארי מיתחתנת. והם ביקשו מימני להזמין אותך. גם אמא שלו תהיה מאוד שמחה
עים תבוא.
אבא אתה יודע כמה שהיא אוהבת אותך.
אין לי כלום נגד הקטנה. היא דווקא לצידי כל הזמן. אל תקשיב לו. היא אומרת לי
כל הזמן.
אני חושבת שכולכם גיבורים. ומי שחזר זה בטוח אחד שאלוהים אוהב אותו.
מתי החתונה אני שואל ?
אבא זה בעוד שבועים. אני שומע אותה צוהלת מרוב שימחה.
רומאו גוליה. אתם יודעים מה קרה היום ?
זכיתם בעוד שבוע נופש. בבית מלון
לכלבים.
אל תרחם על עצמך כל כך הרבה אני חושב. יש לך רק בת אחת.
והיא נהדרת.
זו שקוראת לי אבא. ואני קורא לה
הרופאה.
תאמר לי אבא ? אתה אוכל טוב ?
היסתכלתי על מה שנישאר לי מהרייב עיי סטייק. שהיה לי בצלחת.
כן. אני עונה לה. ומפנה מבט לעבר רומאו וגוליה. הם שמחכים לחתכת הסטייק הבאה
שעומדת לינחות על הריצפה.
אני מישתדל לא לאכול בשר. אני מוסיף ואומר לה.
אבא אל תשקר לי.
אני שומע שוב את הסיפור שהיא מקריאה לי
מאותו הספר. בכל פעם.
שהיא מיתקשרת.
איך הכלבים ? היא שואלת. מענין מה היא רוצה עכשיו. אני מנסה בכל כוחי לנחש.
הרופאה היא לא טיפשה. אני אומר לעצמי.
הרופאה גמרה ראשונה את הבית ספר לרפואה
בקולומביה יוניברסיטי.
הרופאה מיתמחה בניתוחי לב. אני מנסה להעיר את עצמי. שקט גוליה. חסר לי שהיא תדע
שאת אוכלת סטייקים.
תאמר לי הכלבים על ידך ? כן אני עונה לה. תאמר לי מה הם אוכלים ?
הם לא אוכלים. הם רק שותים מים.
אני משיב לה.
ומחכה לשאלה הבאה. מתי אתה בא לניו יורק. לבקר אותי ?
אף פעם. אני מוצא את עצמי מתחיל לזוז יותר מידי על הכיסא.
מה קרה אני שואל. כמו איזה כבש תמים.
ניפרדת מהחבר שלך ?
העורך דין הזה. זה שאמר לי פעם. שהוא חושב שכל אלה שהיו בוייטנאם
הם פושעי מלחמה.
ושהוא לא היה הולך. אפילו אים היה ניזרק לבית סוהר
לכל החיים.
כן הגיבור הגדול הזה. אני ניזכר שאנט היתקשרה יום אחד ואמרה לי
אבא. שדדו את ארי היום במנהטן
ואל תאמר לו שאמרתי לך. הוא עשה אתה יודע מה.
במכנסיים.
העיקר שהוא יהודי. אני תמיד מנסה לנחם את עצמי.
חבל שלא תפס אותה איזה ישראלי.
אני תמיד חושב.
חבל שלא תפס אותה. איזה פרשוט ישראלי. אני מתחיל לחייך לעצמי
זה היה עושה לי קצת נחת.
אפילו מישהוא מחיל הים. אני מנסה להיתפשר עים עצמי. אני יודע הם
כולם חיילים טובים.
גדמת. איפה הם כל הישראלים האלה
כשאתה צריך אותם.
ליכבוד מה יהיה הביקור הזה אני שואל. הרי ראיתי אותך ליפני שנה.
אחות של ארי מיתחתנת. והם ביקשו מימני להזמין אותך. גם אמא שלו תהיה מאוד שמחה
עים תבוא.
אבא אתה יודע כמה שהיא אוהבת אותך.
אין לי כלום נגד הקטנה. היא דווקא לצידי כל הזמן. אל תקשיב לו. היא אומרת לי
כל הזמן.
אני חושבת שכולכם גיבורים. ומי שחזר זה בטוח אחד שאלוהים אוהב אותו.
מתי החתונה אני שואל ?
אבא זה בעוד שבועים. אני שומע אותה צוהלת מרוב שימחה.
רומאו גוליה. אתם יודעים מה קרה היום ?
זכיתם בעוד שבוע נופש. בבית מלון
לכלבים.
אל תרחם על עצמך כל כך הרבה אני חושב. יש לך רק בת אחת.
והיא נהדרת.