***
(בלחישה)
קוראים לי שלום מאיר. אני בחור מה שקוראים חרדי. אני שוכב עכשיו במיטה של בחורה חילונית. היא ישנה, אבל אני לא יכול להירדם. בחלומות שלי אני לא חלמתי שאני יהיה ככה. הכיפה שלי מונחת על הרצפה, על השטיח האדום שליד המיטה. אני מושיט את האצבעות, אבל לא מצליח להגיע אליה, כי היד השניה שלי נמצאת מתחת לגוף של הבחורה החילונית. קוראים לה שני, כמו חוט השני. היא לובשת גופיה ירוקה. אני לובש גופיה לבנה, הציצית והבגדים שלי מונחים ליד הכיסא. האיבר שלי זקוף. אני מתבייש בזה ורוצה לחשוב על דברים אחרים, אבל המחשבות עושות כרצונן, וחוזרות אל המעשים שעשיתי כאן עד לא מזמן, שאינם מתקבלים על הדעת. אני לא יכול להאמין שעשיתי את זה. אוי ואבוי לי. לפני בערך שעתיים, ראיתי אותה עומדת ליד החנות שמוכרים פיצות ברחוב הלל, במרכז העיר. אני עברתי שמה ברחוב בלי סיבה מיוחדת, אולי כדי באמת ללכת סתם ככה קצת ברחוב נורמלי, בלי תירוץ כמו סידורים בבנק או בביטוח לאומי, ובודאי לא בדרך לבית המדרש או בית הכנסת. התחשק לי קצת זמן בטלה אמיתי, להיכנע ליצר הרע, רק מעט. עברתי את הכביש לאיפה שהיא עמדה, כאילו היה לי איזה עסק שמה, היא בינתיים אכלה פיצה עם נקניק על זה, וחשבתי על זה שזה לא כשר, הפיצה. מאיפה בא לי העוז להגיד לה את זה. היא קצת התרגזה, אמרה שאיש באמונתו יחיה, והסתכלה עלי ככה שמיד הרגשתי איך נכנס אצלי יצר הרע, והתחלתי לחשוב מחשבות טמאות, עם איך שהיא התלבשה. היא גמרה לאכול את הפיצה ואני הלכתי אחריה והמשכנו ככה לדבר עד שהגענו לבית שלה. הגרון שלי היה יבש וביקשתי ממנה כוס מים, נכנסנו לתוך הבית, היה שמה מכשיר טלוויזיה שדלק והרעיש, ומישהו שישב עם הגב אל הכניסה שאפילו לא הסתכל לראות מי נכנס אל הבית. היא אמרה לי שאבוא איתה, ונכנסנו לחדר. הייתי גאה בעצמי פתאום, יצר הרע כבר לא הפריע לי. שתיתי את המים מבלי לברך שהכול.
(voice over)
קוראים לי שני. רצו לקרוא לי רוני או נועה אבל אבא שלי פתאום נדלק על שני, כי יצאתי ג'ינג'ית והוא חשב שזה מתאים. אני שונאת את השם הזה. עכשיו אני עם בחור חרדי במיטה, קוראים לו שלום יעקב או משהו, והוא אפילו יותר לבן ממני. אני עושה את עצמי ישנה, ומתה שהוא יבין את הרמז, יוציא את היד שלו מתחת לשד שלי ויעוף מפה. אני מרגישה שעומד לו הזין אבל ממש לא מתחשק לי לשכב אתו עוד פעם. הוא מסריח, אין לחרדים האלה שום חוש היגיינה, זה היה ברור. עכשיו גם אני מזיעה בתוך השמיכות האלה. איך שהוא קם אני זורקת הכול לכביסה, ורצה להתקלח בטירוף. בהתחלה דווקא זה היה מגניב. הוא התרגש בטירוף וניסה להסתיר את זה, כל הזמן זה היה שקוף שנראה לו שהוא בשיא השליטה העצמית והקור רוח. נתתי לו לחשוב שאני נופלת בקסמיו, אבל פשוט קלטתי שיש לי כאן הזדמנות גם לעצבן את אמא שלי וגם להכניס לרזומה זיון עם דוס. כשנכנסנו הביתה היא ראתה לונדון וקירשנבאום, ועשתה את עצמה כאילו היא לא שמה לב שאנחנו שם, וואטאבר. היה נראה לי קצת דפוק להציג אותו בלי שאני יודעת איך קוראים לו, אז פשוט נכנסנו לחדר והתחלנו להתחרמן. הוא לא ידע מה עושים, אבל שלח ידיים רועדות לכל מקום ולא הפסיק להתנשף בקול. בכוונה לא שמתי מוזיקה, רציתי שאמא שלי תשמע משהו ואולי אפילו תיכנס בלי לדפוק, מה שהיא תמיד עושה בלי קשר, וגם עשיתי כאילו אני משתגעת מתענוג וגנחתי כמו בסרטים כחולים. היא משגעת אותי, כזאת זקנה חמוצה. בדיוק עכשיו כשדווקא היה מתאים שהיא תתערב לי בחיים, היא משחקת אותה אדישה, רק בשביל לעצבן אותי. בגיל שמונה עשרה ודקה אני מחליפה את השם שלי, ואם הם לא יעשו לי יותר מדי בעיות, גם את שם המשפחה. איריס נשמע לי שם טוב. אולי מעיין.
(בקול רם, קצת רם מדי)
אני מירה. לא רציתי להיות כאן. אף פעם לא האמנתי שאגיע למצב הזה, שאני פשוט יושבת ורואה טלוויזיה כל היום. כשהתחתנתי עם בועז הייתי חיילת צעירה ופוחזת כמו שאומרים, אחר כך עבדתי בשמשוני-יובל עשר שנים, זה משרד עו"ד מאוד מצליח גם היום, התקדמתי להיות מזכירה בכירה שם, אחר כך הם עברו לתל אביב ולא יכולתי עם כל הנסיעות האלה ושני גם היתה קטנה, אז החלטתי להיות קצת בבית. בדיעבד זאת היתה טעות, אבל חשבתי, עכשיו אני אוכל ללכת ללמוד, קצת קורסים, אוניברסיטה פתוחה, הרי אני אוהבת ללמוד והכול מעניין אותי. בסוף לא עשיתי את זה כמובן, למרות שדווקא לקחתי את החוברת עם הרשימות של הקורסים, כי הכול ככה נסחב, ושני, וכל זה. והיום, בשביל מה, מי ייקח אותי לעבודה בגילי. היום בני שלושים וחמש ארבעים עם תואר שני לא לוקחים כי הם כבר זקנים מדי. אני בת ארבעים ושתיים, נראית צעירה לגילי אני חושבת, וגם כולם אומרים, ופיקחית כמו שאומרים, אבל לא יודעת, אין לי סיכוי. מה אני אעשה, מי ייקח אותי היום. חוץ מזה, בועז מפרנס אותנו יפה מאוד עם התריסים, והבית שלנו כבר שלוש שנים, ככה שאני לא מודאגת מבחינת פרנסה. מה שכן, הילדה גומרת אותי. חצי מהזמן היא עם החברות שלה, מעשנות, אני יודעת מה הן עושות. גם היום היא נכנסה, עם איזה בחור אני חושבת. אפילו לא הסתכלתי. כלום לא ייצא ממנה.
(בסלולרי)
שמי בועז. אני בן ארבעים וחמש, ויש לי חברה משלי להתקנת תריסים בפטנט שוויצרי בכל הארץ, בזכיינות בלעדית. יש לי אישה מקסימה וילדה בת שבע עשרה וחצי, שני, שעומדת לסיים השנה את הלימודים בתיכון. לא מזמן גמרנו לשלם על הבית, העסק הולך ומשתפר עם השנים, כולם צריכים תריסים, גם במיתון. והמשפחה שלי נהדרת. אני חושב שבסך הכול אפשר לומר שדי הצלחתי בחיים, לא?
***
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
