הגנן התאושש תוך כמה שניות והתחיל לרדוף אחריי.
במזל או שלא במזל, הייתי האצנית הכי מהירה בבית הספר למרחקים ארוכים. עכשיו רצתי מהר כל כך שלא ממש ראיתי לאן אני הולכת. רק ידעתי שאני מנסה להרחיק אותו כמה שיותר מ-
"בום!!!"
כוכבים התחילו לרקד לי סביב הראש. שמעתי את הגנן צוחק ואז הוא לפת את ידי והקים אותי בכוח מהרצפה.
"אאוץ'!" התנערתי ממנו, "עזובותי."
הסתכלתי במה התנגשתי. מחסן עץ, די גדול. הדלת הייתה פתוחה ואני לא שמתי לב ונתקלתי בה. ואז ראיתי- מפתח מנצנץ בחור המנעול. המוח הגאוני והכואב שלי התחיל לסובב את הגלגלים.
"עזוב אותי!" צעקתי שוב והתחלתי למשוך אותו לכיוון המחסן. הגנן נגרר אחריי ואני ניצלתי את ההזדמנות ושלחתי בעיטה מדויקת אל אחוריי ברכו. כמעט מיד הוא קרס בצליל "אוומפפ..", כמו בלון שיוצא ממנו כל האוויר.
תפסתי אותו כמו שק תפוחי אדמהוהכנסתי אותו לתוך המחסן. הגנן ניסה להתנגד אבל הלמתי בו שוב והוא השתתק.
"אל תדאג, " אמרתי אחרי שהנחתי אותו על הרצפה. הראש והידיים שלי כאבו. "אני אבוא לשחרר אותך עוד מעט.." סגרתי את הדלת ופניתי להתרחק, אבל חזרתי ופתחתי את המחסן שוב. "ולפעם הבאה, "ביקשתי, "תעשה דיאטה. אתה יותר כבד מסבא שלי."
והפעם סגרתי, נעלתי והלכתי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
