פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1710 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים עבות המזון מרטין
בערב יום שני, ישבתי בבית עם אימי, והתחלתי לקרוא ידיעה מהעיתון בקול רם: "משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר אלינה קוּסטוב, צעירה בת 21 מבת ים. תיאורה: שיער בלונדיני, עיניים כחולות, מבנה גוף- רזה, גובה- 1.75 מ', משקל- 60 ק"ג, סימן היכר בולט- חזה שופע; נראתה לאחרונה בכניסה לסוכנות הדוגמנות 'בוּק' בתל אביב, לבשה חולצת תחרה קצרה בעלת מחשוף נדיב, וחצאית מיני. כל המוצא, מתבקש להתאפק".
לאמא עלה רעיון שאני אפגין אזרחות טובה, ואלך לחפש את הבחורה הזאת. פסלתי בטענה שאני לא טוב בלמצוא בחורות יפות, כלומר, "גילוי נאות", ושרק השמנות נדבקות אליי. הסיכוי היחיד שלי להתקרב ליפהפיות הוא לעשות קטע מלוכלך כמו שעשה חנן גולדבלט, שהיה מזמין שחקניות צעירות אליו הביתה, כביכול לאודישן, ועורך להן את ה"מבחנן". עלק "בלי סודות". הוא חיפש בנות שהטבע חנן... הוא היה בוחן אותן על המיטה במשך חמש שעות תמימות. בעצם, לא כאלה תמימות. אין ספק שהוא הרוויח את הכינוי "גשש בלש".
מסתבר שהרעיון של אמא היה רק תירוץ להוציא אותי מהבית. היא הגיעה לעוד אחת מהמסקנות המסכנות שאני לא אדע מה קורה בעולם אם אני אקרא עיתונים. שיתפתי אותה שתכננתי לפגוש חבר.
"איזה חבר?", ניחשה, "משה? ליאור? כפיר?". "למה כל שאלה שלך היא שאלה אמריקאית?", כעסתי, "הפעם כל התשובות נכונות. אני נפגש עם כולם".
יצאתי לפגוש את שלושת חבריי במסעדת "בית הבליעה". כמו תמיד, עלה נושא האבטלה שלי. משה טען שאני מובטל כרוני, כי אני תמיד מנסה להתקבל לאותם תפקידים, ושההגדרה לאי-שפיות, על פי אלברט איינשטיין, היא לעשות תמיד את אותן פעולות, אבל לצפות לתוצאות שונות. אם כך, אז הוא לא שפוי, כי הוא כל הזמן אומר לי את זה, ומצפה שמשהו ישתנה אצלי. בתוך ים הטירוף שאני חי בו, אני אי של שפיות. בעצם, אי-שפיות. אני מצליח שלא להתקבל לשום עבודה רצינית רק כי אני לא יודע ללקק. ל-success זוכה מי ש-sucks ass. אמנם אני "קרוב לצלחת", אבל אני לא מתקבל לעבודות בגלל הנתונים שלי. אני גבר, צעיר, לבן, יהודי, אשכנזי, צבר, משכיל וסטרייט. אין שום סיבה לתת לי אפליה מתקנת.
בחורה יפה ניגשה אל ארבעתנו, וביקשה אש דווקא ממני. כפיר הצית לה את הסיגריה.
התפלאתי איך זה ששלושתם מעשנים ואני לא, אבל כשמבקשים אש, פונים דווקא אליי. כפיר ביאר באכזריות שזה בגלל שעליי רואים את נזקי העישון. ניסיתי לשכנע שהיא התחילה איתי, אך כפיר טען שעד שלא אעשה דיאטה, אף אחת לא תתחיל איתי. חרצתי בתסכול שכל הבנות זונות, ושכל הזונות בנות. הן לא מעניינות אותי, כי "?Who cares about hookers". פעם אחת הלכתי לזונה, וזאת הייתה "תחנה מרכזית" בחיי, אבל עכשיו אני צריך "תחנה מרכזית" חדשה. שמה היה ויטה. עשיתי איתה "ויטה-מין", קיבלתי שירות "מעל הציפיות", ובזכותי היא "גמרה" את החודש. היא סיפרה לי שהיא צריכה כסף כדי לפרנס את הבת שלה, שהיא "בת זונה". אפילו לקחתי כסף מההורים שלי כדי ללכת אליה, ודי נלחצתי כשאמא שאלה: "מה תעשה עם הכסף שלווית?". שאלתי אותה מאיפה היא יודעת על "הכסף של הוויטה". לא טעית, זוהי ויטה.
כפיר קישר בין העובדה שאני לא משיג עבודה רצינית, לבין זה שלא הולך לי עם בנות בכך שאני חייב לשנות את הגישה שלי. אני דווקא חשבתי שהגישה שלי מספיק משונה. הוא הצביע על בחורה עם חצאית קצרה, ושאל למה אני לא יכול להשיג אחת כזאת. לא הבנתי מה אני אעשה עם חצאית קצרה. חוץ מזה, הבחורה הזאת בכלל לא נראתה לי, כי היא קצת גברית. כפיר ספק התלוצץ שגם אני קצת גברי. דרשתי שהוא ישיג לי מישהי מתאימה, והוא הבטיח שיעשה דבר יותר טוב, וילמד אותי להתחיל עם בנות. הוא לא רוצה לתת לי דגים, אלא לתת לי חכות. הפצרתי בו שייתן לי דגים, כי אין לי זמן לחכות.
ליאור טען שאין לי סקס אפיל, אלא סקס הפיל, לכן יצאתי עם "עבות המזון". כל הבחורות שיצאתי איתן היו שמנות. והן עדיין שמנות. במיוחד האחרונה, מיטל, שקראנו לה Heavy Meital. ולזאת שלפניה, נויה, קראנו פרה-נויה. יצאתי גם עם שמנה בשם רזית, ולא הבנתי למה קראו לה על שם פעולה שהיא לא הצליחה לבצע. זה כמו לקרוא לה "חנית". יצאתי גם עם "אחת-שמנה-מאוד-שמנה-מאוד". במסעדות היא הייתה קוראת את התפריט, ואומרת: "בסדר". לפחות חברה שלי, "דבי הדבה", הייתה אחלה. יותר נכון, "אכלה". פעם היא ביקשה לשבת על ידי, אז היא ישבה על ידי, ושברה לי את היד. בסופו של דבר, הכל עניין של היצע וביקוש, לכן רק שמנות מוכנות לצאת איתי. כבר השלמתי עם זה שאצא רק עם שמנות. אני לא מצפה ליותר מזה. ליתר דיוק, לפחות מזה. למרות שהיו לי גם כמה חברות לא רעות, שהיו יכולות אפילו להיחשב סקסיות, אבל אצל הבדואים. אני לא רוצה מישהי "קלה" להשגה, כי אני לא אתחתן עם קלה. אני בוחר את הבנות לפי "כובד ראש". אני לא מתעסק בקטנות, נועדתי לגדולות. אני לא מחפש צרות, אני קורע את הרחבות. אני לא סופר את הדקות, אלא חובב רק-עבות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים שלוש שאלות ותשובה אחת... Mr. Vertigo
1) למה אתה מפרסם אותו סיפור שלוש פעמים?
2) מה הקטע שלך עם אימא שלך?
3) כל הסיפורים שלך מתבססים על משחקי מילים, למה? (בהתחלה זה חינני אח"כ הולך ונעשה מייגע)
ובכל זאת הצלחת להצחיק אותי כמה פעמים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים שלוש תשובות ושאלה אחת מרטין
בן שלום,
1. זאת הפעם הראשונה שאני מפרסם את הסיפור הזה.
2. זאת לא אמא שלי, אלא אמא של הדמות שלי. אני כותב בגוף ראשון מטעמי נוחות.
3. זה הסגנון שלי. Take it or leave it.
ואם זה מצחיק, אז מה משנה כל השאר?...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים זה לא יפה... Mr. Vertigo
שמחקת את סיפור 5 ו 7 שהיו אותו סיפור כדי להצדיק את הטיעון.
שאר התשובות - תשובות טובות.
באשר לשאלה - צודק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים :) שיווה
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים עוד טוב... Mr. Vertigo
-
-
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים מעולה! הקוסמת
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים תודה, קוסמת מרטין
-
-
