זה היה ציצי. ג'ו כבר ראה כאלו, והרבה, במהלך חייו, אך הציצי הספציפי הזה היה יוצא דופן. הוא היה עצום בגודלו. הוא מילא את כל מרחב הראייה של ג'ו, ואת כל הווייתו. ג'ו נתמלא לפתע בתחושה עזה של חרמנות, חזקה יותר מזו שהציפה אותו כשהיה נער בן שש עשרה וידע לראשונה בחייו אישה (בתשלום כמובן). אולי בכל זאת הגעתי לגן עדן, חשב. הוא הסתער על הפטמה הזקורה.
הימים חלפו, וג'ו התנדנד בין מצבים של שינה וערות. ראייתו הלכה והתחדדה והוא התחיל להבין. הוא הבין שהוא כלוא בתוך גוף חדש, לא גופו השמן והכעור של מיליארדר מזדקן, אלא גוף קטון ורך של תינוק. הוא הפך לתינוק. מכל התרחישים שהעלה בדעתו שיכולים להתרחש לאחר מותו, מעולם לא ייחס חשיבות רבה לתיאוריה של גלגול הנשמות. ולבסוף זה מה שאכן קרה. ולא סתם גלגול. הוא התגלגל לגופו של תינוק יהודי. הוריו, שני צעירים, ילדים כמעט, לפי הערכתו של ג'ו, היו מנשקים בכל פעם בהיכנסם לבית את ה... איך קוראים לזה? זוזה? מדוזה? לאביו היה על הראש הכובע הקטן הזה שגברים יהודים אוהבים לחבוש. אמו הייתה יהודייה צעירה ונאה, וג'ו חשב שהיה עושה אותה בכיף, אם לא היה בגודל של עכבר ובעל מערכת מין גברית בלתי מפותחת בעליל.
הימים חלפו להם עוד ועוד, והוא הבין שיש לו שם חדש – אופק. הוריו קראו לו כך וחיוך אוהב נסוך על פניהם. אך הוא היה עדיין בתודעתו ג'ו בייקר, אייל הנפט של טקסס, ועצם הפיכתו לתינוק יהודי ועוד במדינת ישראל לא נתפסה בעיניו. הוא הביט מעריסתו באביו, גבר צעיר וצנום, מנסה לבצע מספר משימות בעת ובעונה אחת, והכול סביב בלאגן אחד גדול. הייתי יכול ללמד אותו איך לנהל ביעילות סביבת עבודה, הוא חשב, ונזכר בגאווה איך החזיק תאגיד ענק בהצלחה מרובה. אך כשאביו הביט בו הוא רק חייך והשמיע קולות אוויליים, ולא ניסה להתייעץ עמו בנוגע לניהול ארגוני.
זה קרה בלילה שבו לא הרגיש טוב. בטנו כאבה והוא צרח מכאבים ובכה. הוריו קמו אליו מספר פעמים ולבסוף לקחו אותו אל מיטתם. הוא כוסה בשמיכה וישן בין שני הוריו, חש את חום גופם. אמו ואביו נישקו אותו על פניו בעדינות, והוא החל לבכות שוב, הפעם מתוך הבנה שלראשונה הוא חש מה זו אהבה אמיתית. מעולם לא זכה לרגש הזה. הוא הביט בפני אמו וראה את ניצוץ האהבה בעיניה היפות והדואגות, וראה בהן את השתקפותו. לא של ג'ו בייקר, אלא של אופק. ואופק החל להשתלט על תודעתו. מי אני? הוא שאל את עצמו. קוראים לי ג'ורג'... ג'ון... ג'... הייתי בטקסס.. או אולי קסטס... תודעתו של ג'ו הלכה והתפוגגה, ובמקומה עלתה בו מחשבה צעירה ותוססת, בהירה כמו יום שמש קליל – אני אופק, ואני אקדיש את חיי כדי ללמוד מה זו אהבה. הוא הביט בעיניה של אמו, ולראשונה אמר – "אימא".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
