הי לכולם. אז בהמשך לתגובות הקהל הסאגה נמשכת... זהו הפרק השני, תהנו. הפרק הבא (והאחרון) בדרך.
בחייו, ג'ו בייקר היה רפובליקני גאה, בן למשפחה נוצרית גאה מהדרום השמרני בארצות הברית. לכן, לאחר שנפח את נשמתו עקב התקף הלב בחדר השירותים שבמשרדו, הוא לא התפלא למצוא עצמו מרחף במנהרה חשוכה, כשאור בוהק מצפה לו מהעבר השני. ג'ו ריחף אל עבר האור החזק והמסנוור, שהלך וגבר, עד שלבסוף מילא את כל הווייתו. הוא היה עטוף באור, כל מה שראה היה אור אדיר כל כך, מסנוור כל כך, עד שהאור הכאיב לעיניו. הוא חש גלים של כאב מכים בו מכל עבר, כאבים שלא חש מימיו. הוא צרח ושאג וקילל, אך הכאבים נמשכו. היה שם גם קול – יותר נכון, קולות, מספר קולות באינטונציות שונות, והם דיברו, אף על פי שג'ו לא הבין מילה ממה שאמרו. הקולות היו רמים והדהדו בתוך ראשו והציפו את אוזניו. הוא חשב על שיעורי הדת שקיבל בילדותו מהנזירה בבית הספר – שכר ועונש, גן עדן וגיהנום, והגיע למסקנה כי הוא כעת בגיהנום. הסבל היה בלתי ניתן לתיאור, וג'ו חשב על כל הדברים הרעים שעשה בחייו – השתלטות עוינת על חברות ובתי עסק, הכפשת והעלבת עובדים שעבדו תחתיו ועצבנו אותו, ונשים... כמה שהוא פגע בנשים...
מתוך האור הצורב החל להתגבש לנגד עיניו חיזיון כלשהו. הדבר הלך וגדל והפך אט אט ממשהו מעורפל ולא ברור לאובייקט שג'ו הכיר היטב בחייו. מה?... יכול להיות ש...? זה באמת...?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
