אם ניתן בכלל לקבוע היכן דבר מתחיל והיכן הוא מסתיים בעולם שאין מכירים בו כלל את הרף האין שבין שני רגעים - זה היה הרגע שבו תפסת במעומעם, שבכל פעם שתזכה במשהו, תאבד דבר אחר, חשוב ממנו. וכך היה; תמיד היית זוכה בדברים ומאבד את האחרים, עד שנותרת ובידך לא-כלום, והיית הבטחה נפלאה לעתיד, וריח של חריכה עולה מגופך, ומכאן היה עליך להתחיל או לחדול, וטוב שגופך החליט בשבילך"
דוד גרוסמן
דוד גרוסמן
