שהבטתי לשמיים, אז לראשונה,
ראיתי אותך.
בכנפייך האדירות
הצלת על העולם
מזהר השמש.
ראיתי אותך האדיר בנשרים.
ראיתי את העוצמה,
ראיתי את ההוד.
ראיתי את ההכנעה של שאר הנשרים,
של שאר החיים,
למולך.
ראיתי בעיניהם את הערצה
כלפיך.
הבטתי אליך ביראה,
ואתה חייכת אלי,
הורדת מכבודך למעני:
"יום אחד ביתי,
תעופי יותר גבוה מכל נשר אחר ביקום,
יום אחד תעפילי לשחקים".
מילותיך הקסומות מלאו את שאיפת חיי.
***
אחר יום לימודים אחד
בחברת גוזלים אחרים
שאלתי אותך "מדוע אני כ"כ שונה?"
הרמת אותי על כנפייך,
ועפת אל ראש ההר, אל ביתינו,
שם אמרת לי:
"משום שאת נשר, יש לך דם שונה!".
אבי!
רציתי שגם אתה, מלך הנשרים,
תעריך אותי, שלא אהיה בושה בשבילך!
רציתי להראות לכולם שאני הבת שלך,
שאני גם נשר היכול לכבוש פסגות.
עשיתי הכל כדי להיות הכי טובה,
הכל שתהיה גאה בי.
ידעתי שאני יכולה,
ידעתי שיום אחד אכבוש את העולם,
שיום אחד אגיע לכוכבים...
הרי אתה, מלך הנשרים, האמנת,
שאני מסוגלת....
ציפית כל הזמן שאצמיח כנפיים,
כעת היום הזה הריע,
זמן לעוף מהקן,
לא רק אתה אבי מביט בי,
אלא עייני העם כולו!
מנסים למצוא נקודות חולשה,
מנסים לראות כמה באמת אני שווה....
באותם רגעים עצמותיי קופאות,
מרגישות את משקל הציפיות שלכם,
את משקל הציפיות שלי מעצמי...
אני עוצמת את עייני , לוחשת לעצמי בשקט:
"כי את הנשר"
פוקחת אותן, מביטה למציאות בעיניים,
חייבת לשלוח חיוך בטוח,
פורשת את אברותיי, ועפה.
חשה את הרוח, מתעלמת מהפחד,
נוגעת בעננים, מרגישה את החופש.
אבי!
ייחלת שאלמד לעוף הכי גבוה שאפשר,
שאדע להסתדר בעצמי,
אחר שלמדתי ממך ומכולם רבות,
אחר שהתמכרתי להרגשה הזאת,
אני פונה אלייך:
אמשיך לעשות את הכל ,
כדי להמשיך להיות יותר מכולם,
להיות תמיד המובילה, המנהיגה.
אבא, תודה על הכל,
ומתנצלת מעומק ליבי,
אך מרגע שפרשתי את כנפיי
לא אחזור עוד אל הקן...
שלך לנצח כמו שכינית אותי תמיד..
הנסיכה שלך... ביתך!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
